היא לא תהיה שלי,
אמרתי לעצמי.
"היא יותר מדי יפה בשבילך, יותר מידי טובה.
אין סיכוי שהיא תצא איתך, אין סיכוי בכלל!!!"
מחשבות עברו במוחי:

אתה כלומניק, מי אתה? מאיזה חור באת?
תחזור לשם, אינך יודע דבר ודבר מהסובב אותך!

זה מה שחשבתי.

אני לא יכול יותר! נפשי יוצאת אליה!
אליה אני שייך!

הלב פועם וכואב ודואב!
כשאני לידה אינני יכולו לדבר, לחשוב.
כל מחשבה בורחת ממוחי.
קחי אותי אלייך לליבך!

צעקתי.
למה אני חסר מהאומץ הדרוש
בכדי לדבר איתה?
מי אני? סתם כלומניק.

בעיניה.