פרפר אחד התעופף ברחוב, הסתכלתי עליו
הוא לא היה יפה במיוחד
בעצם, הוא לא היה יפה בכלל.
הוא התיישב לי על היד וצפצף צפצופים חלושים.
לא הבנתי מאיפה הצפצוף מגיע.
קרבתי אליו את הפנים, שוב שמעתי צפצוף, הבנתי שהוא רוצה
להגיד לי משהו. שאלתי מה:
הפרפר שאל אם יש לי מה לעשות היום, אמרתי לו שלא ממש, כרגיל,
אז הוא הציע שנבלה ביחד את היום, אמרתי לו שאני לא מכיר אותו
ואסור לי להסתובב עם זרים, אז הוא אמר שאם נישב ביחד כל היום,
לא נהיה זרים והתחיל לספר לי בדיחות וספורים עליו ונורא היה
כייף ביחד, אבל אז הפרפר סיפר לי שמותו קרב ובא, ועל כך  שהוא
שמח שהוא מצא לו חבר, לפחות עד סוף היום.
לא הבנתי למה עד סוף היום,
הוא הסביר שעד 12 יש לו לחיות, ואז הוא ימות ושככה זה אצל
פרפרים  מכוערים כמוהו, כי לאף אחד לא אכפת מהם.
והם מתים מחוסר אהבה.
אמרתי לו שאולי אני אוכל להציל אותו כי אנחנו נהיה חברים כל
היום.
בעיניו היה מבט מלא תקווה, ורק צפצף: "אולי".
הערב הגיע  והפרפר נחלש ואמר לי שהוא מרגיש שמותו מתקרב.
אחר כך ישבנו בפארק שתמיד מעשנים בו סמים,
וכל פעם שהולכים לשם רואים בקבוקים עם חור זרוקים בדשא, ומרוב
שזה ככה, הגן אפוף בענן אפור ענק .
לפרפר קראו אוזי, (כמו שאומרים אורז, לא כמו עוגה, ואוזי התעקש
על זה).
אוזי סיפר לי שהיום בבוקר הייתה לו חברה אבל היא הכירה פרפר
צבעוני אחד מגבעתיים שהוא הרבה יותר יפה ומעניין ממנו, אז היא
זרקה אותו.
אמרתי שאני מצטער לשמוע ואוזי אמר שגם ככה היא הייתה בלונדינית
טפשה שכל היום הייתה שומעת ווסטלייף.
הוא גם אמר שהוא רק רצה לזיין אותה, למרות שבסוף יצא לו מזה רק
מציצה
וגם היא לא הייתה משהו בכלל.
פתאום הוא החל לצפצף שיר, אז שאלתי אותו איזה מוזיקה הוא אוהב,

הוא סיפר שהוא אוהב את דץ ודצה הכי הרבה.
ככה המשכנו לדבר, כשהשעה 12 כמעט הגיעה, אוזי הכין אותי לכך
שבקרוב הוא  ימות ונראה היה כאילו שהוא מנסה להכין את עצמו.
חיבקתי את אוזי.
זה היה קשה (נסו לדמיין איך אפשר לחבק פרפר בגודל מסמר).
אוזי החל לעופף מעלה, נפנף לי לשלום וצפצף לו שיר כלשהו.
אם אני הייתי צריך לבחור שיר אחרון לפני המוות, הייתי בוחר את
"THE END"
של "THE DOORS".
שהתעופף, ראיתי שהוא נתקל בקשיים כי אוויר הפארק היה אפור
ועכור.
אחר כך הלכתי הביתה ואכלתי שניצל תירס עם קטשופ.