אני חושבת על איך שהייתי פעם
ועל איך שהיום
איך שהייתי לבד
ואיך שאנחנו יחד
איך הלב שלי נשבר בגלל הבן זונה התורן, פעם אחרי פעם
ובכל פעם נפלתי לבורות
בור אחרי בור אחרי בור
איך באת לי פתאום כשחשבתי שכבר אין אור בקצה ההוא, של המנהרה
איך אתה עושה אותי מאושרת כל יום של ביחד
אתה האיש שלי
החצי השני שלי
משלים אותי, מלמד אותי, אוהב אותי
וכל הזמן איתי.
זוכרת איך היה אז שנפרדנו לאותם חודשים
כשנסעת למקום אחר לחפש את עצמך
רציתי שתיסע ושיהיה לך טוב,
רציתי שתמצא את מה שנאבד לך בדרך, בחיים ובצבא
הימים שלי הפכו ארוכים, בלי רגע של שינה
והעיניים דמעו בלי הפסקה
הרגשתי על סף אובדן השפיות
והכל כי רציתי איתך
ואחרי כל הזמן כשנפגשנו במדינה רחוקה
היה כל כך מוזר להריח אותך שוב, לדעת אותך, להרגיש
ושוב נהיינו אחד
והזמן שלנו שם היה שלנו לבד
זמן קדוש במקום מנוכר ורחוק
ושרדנו שם כמו גדולים
הביחד שלנו עבר גם את זה
חזרנו הביתה אחרי יותר משנה
ושוב אני ואתה
ואתה ואני
בתוך כל הטירוף
אני אוהבת אותך, אם עוד לא הבנת
ואוהב כל חיי בוודאי
תאהב אותי בחזרה וזה די.