[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נועה ולנר
/
גם אלוהים מעשן לאקי

אני ואלוהים יושבים על הדרגש הצר בתוך תא מחניק.
אלוהים שואל אותי אם אני רוצה סיגריה, אבל הוא מעשן לאקי לייט,
ואני כמעט ומתפתה, ואז מוותר.
אני מתיישב בכבדות על דרגש העץ שמשמיע חריקות ייסורים ואלוהים
מוציא מפוחית חלודה ומנגן את הבלוז.
אני מניע קלות את הראש, מעין מנגינה חירשת שתפסה את אבריי.
אלוהים מפסיק לנגן, נשען אחורה בכבדות ומוציא גרם מהכיס של
החולצה המהוהה שלו.
הוא מושיט את ידו הגרומה אלי ומזמין אותי להצטרף.
אני מהנהן בראשי לשלילה ובמקום מסתכל מעבר לסורגים החלודים,
טיפות קרות וקטנות מתנפצות על קצוות החלון ובמהרה כל שדה הראיה
שלי מתמלא בטיפות ישרות שנופלות מהשמיים.
אלוהים מסיים את השורה שלו ומרים את הראש לראות מה קורה בחוץ.
חצי חיוך מופיע על פניו הסדוקים ובקול הצרוד שלו הוא שר לי
איזו מנגינה עתיקה על הגשם המבורך.
אלוהים לא אוהב לדבר על למה הוא כאן, הוא משתתק ומפנה את פניו
לעבר הקיר המצולק, ומשאיר אותי לבד עם ענני עשן מסריחים
ומחשבות שמתפזרות ברחבי התא.
אז אני כבר לא שואל, לא בא לי להרגיז אותו, ואני מעדיף שהוא
נשען אחורה, מוציא את האנחה הזקנה הזו שלו, מדליק לאקי לייט
ומנגן לי בלוז.
אלוהים לא מדבר בכלל, רק תורם לי מחוות קטנות של קרבה עם הקוק
המגעיל והשיעולים האלה שלו, כאלו שממוטטים אותו על רצפת התא
לכמה דקות שהוא מסמן לי לבוא ולדפוק לו על הגב, ואז מתיישב על
הדרגש תוך כדי נענוע ראשו לשלילה , כאילו אומר בלבו "לא טוב"
ואז יורק לפינת התא איזה חתיכות הרסניות ששוכבות בתוכו.
באחד מהתקפי השיעול האחרונים, אלוהים כמעט ולא קם, וכשהוא
התיישב על הדרגש המעוקם, הוא אפילו לא הצליח להזיז את הראש ורק
סימן לי לעזור לו להוציא סיגריה מכיס המעיל.
הדלקתי לו אחת בעצמי ותמכתי בגבו.
אלוהים לקח שאיפה עמוקה והתחיל לבכות, הדמעות נוזלות על פניו
הגרומים ומתנקזות בקצה סנטרו.
"אני בגיהינום", אמר אלוהים, "ממש בגיהינום", ואז התמוטט לשינה
הזויה של נרקומן.
לקחתי סיגריה אחת גם לעצמי, אפילו שזה "לאקי לייט", הגנבתי את
המפוחית מהכיס הימני בחולצה, נשענתי על סורגי החלון וניגנתי.
ניגנתי לעצמי בלוז על העולם, על הגיהינום, על האנשים, ועל
האלוהים הזה, שבקושי מצליח לדאוג לעצמו, ובטח הולך למות כל יום
עכשיו ואנחנו באים אליו בטענות.
אלוהים התהפך על המזרון הדק והמעופש ומלמל אליי משהו מתוך
חלום.
"תישן", אמרתי לו ברכות, "תישן", אלוהים לא ענה והתחיל לנזול
לו ריר על הסנטר.
ליטפתי את ידיו משורגות הורידים וסיפרתי לו סיפור, על מקום
רחוק, שאלוהים שם הוא כל יכול, וכולם מאמינים בו, ואוהבים
אותו, מעריצים ממש.
אלוהים דפק ליחה לפינת התא
וחייך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הצבא צועד על
קיבתו
ואני אוהבת
נעליים.



אימלדה מרקוס


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/2/02 14:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועה ולנר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה