שדה ירוק נפרס מול עיניי,
אני רץ ברוח, מחבט בידיי,
נוף הגבעה הולך ונעלם,
מאחורי הגבעה עומד אדם,
הוא עומד ומסתכל אל הים,
אני רץ, בעיניי דם,
הרוח את אוזניו מחרישה,
המחבט נע באויר, נשמעת איוושה,
הוא צונח מטה נדהם,
באויר כבר נעלמת קשת הדם,
ועכשיו בהילוך איטי כאילו מתוכנן,
אני מסתכל עליו נופל בראש מורכן.
חבצואל היבוסי, לועס עטים בדימוס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.