כשאני יושבת וסופרת את הדקות שבשעון אני קולטת פתאום איך הזמן
אוזל וכל דקה אני מאבדת זמן של משהו שיכולתי לעשות.
כל דקה קטנה מכילה בתוכה מיליון אפשרויות לכל כך הרבה דברים
שאפשר לעשות, וכל אפשרות קטנה- אף היא מכילה בתוכה מליוני
התפתחויות שונות אפשריות שכל אחת מהן תוביל אותי לנקודה אחרת
בחיי. כל דקה בעצם יכולה להוביל את החיים שלי למסלול שונה
והדרכים בהן אני יכולה לצעוד כל כך רבות שלא פלא שאני כל כך
פוחדת מכל צעד בו אני נוקטת, ולא פלא שקשה לאנשים לנסות
ולהשתנות. התוצאות יכולות להיות כל כך מהפכניות לפעמים אפילו
במעשה של שבריר שניה.
כל מילה שאני מוציאה מפי יכולה להוביל לכל כך הרבה תגובות
אפשריות ואולי יש מילים שעדיף פשוט לא לומר. יש מילים שעדיף
לשמור לעצמך כדי לא לפגוע באנשים שסביבך ויש כאלה שילמדו זאת
בדרך הקשה.
יש כל כך הרבה טעויות שאפשר לעשות, מגוון כל כך רחב כך שלא
מפליא אותי לראות איזה עולם גדול נוצר סביב כל צעד- עולם שלם
של חרדות וחששות כך שהנסיונות הבלתי פוסקים לעשות את הדבר
הנכון הופכים את הכל לתחרות, והשאיפה לשלמות סוחטת מהאדם את
הכוח שלו התמודד ולהאמין בעצמו.
אז מה אני אמורה להבין מכאן.. שהזמן מסוכן? שהדקות מסוכנות
ושיש לעצור אותן? הרי זה יהיה טירוף... יכול להיות שאני לא
יודעת על מה אני מדברת, אבל מי בעצם יכול להגיד לי מה נכון ומה
לא נכון להגיד או לחשוב? יש כל כך הרבה דעות שונות, תומכות או
מנוגדות, אז למה לזלזל בהן? בסופו של  דבר האנשים גם הם רבים
כשניות, וכפי שלכל דקה ולכל שניה יש את האפשרויות והצעדים
שאפשר לבחור בהם, כך לכל אדם יש מגוון של דעות שונות וכפי שכל
דקה שונה מהדקה הקודמת לה כך כל אדם שונה מהשני וכל אחד מהם
מורכב מעולם עצום ובלתי מוגבל של דעות, מחשבות והשקפות שבונות
את מה שנקרא המציאות שלנו. כל דעה נחוצה כדי ליצור את העולם
השלם בו אנו חיים- בלי טוב לא יהיה רע, בלי נכון לא יהיו
טעויות והכל הוא בעצם יחסי, אז למה להיות כל כך צרים כשאפשר
לראות כל כך הרבה דברים.
אולי פשוט לא כולם מוכנים לראות או לשמוע, אולי חלקם פשוט
חוששים להיפתח אל העולם הזה מהפחד שיקרסו תחת העומס העצום של
השלמות שלנו, אך מי מאיתנו באמת מסוגל להתמודד עם שלמות...