חבצואל היבוסי / זיקוקין למהדרין |
אני מפנה אותה לחדרון הפינתי.
"אפשר את המעיל" אני שואל בנימוס, היא מחייכת בנימוס ועורה
הצחור מאדים. "את יכולה לשבת" אני תולה את המעיל וסוגר את
הדלת.
אני עוקף אותה ומתישב מולה, הדפים הצהובים ביננו על השולחן.
היא מחייכת אלי, האיש הרע עם הדפים הצהובים.
היא לא יודעת שרק הדפים מרושעים.
חבצואל היבוסי, גם ארון מתכת אפשר לצבוע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|