דוגרי,
יש לנו שתי סיבות לדאוג בחיים:
האחת- אם נצליח בהם כמו שרצינו ואם לא. אם נצליח אז אין לנו מה
לדאוג. אבל אם לא-
יש לנו שתי סיבות לדאוג בחיים. שוב:
אם לא נצליח ונהיה לפחות בריאים, או שלא נצליח ולא נהיה
בריאים. אם נהיה בריאים אז אין לנו מה לדאוג. אבל אם נהיה
חולים-
יש לנו שתי סיבות לדאוג בחיים:
אם נבריא, או שמא נמות מהמחלה. אם נבריא אז אין לנו מה לדאוג.
אבל אם נמות-
יש לנו שתי סיבות לדאוג בחיים:
או שנלך לגן עדן או לגהינום. אם נלך לגן עדן אז סבבה, אין לנו
מה לדאוג. אבל אם נלך לגהינום-
 


אנחנו נהיה עסוקים כ"כ בלהגיד שלום וללחוץ ידיים עם כל המכרים
שלנו, שלא יהיה לנו בכלל זמן לדאוג...





אז למה לעזאזל לדאוג???