גוון חום ירוק. אם מסתכלים על זה אחרי שהעיניים היו עצומות
הרבה זמן, אפשר לראות גם אפרפר. אם מחזיקים ליד מנורה או נר
רואים שזה מבריק. שזה מחזיר אור. אם מניחים את זה על אדמת
המדבר ומפנים את הראש (אפילו רק לשניה) כבר לא מוצאים את זה.
אם מטלטלים את זה (אפילו לא בחוזקה) זה נשמע כמו ים. אם מוכרים
את זה (אפילו שאף אדם שפוי לא ימכור כזה דבר) אפשר להרוויח
המון כסף, ואם טועמים מזה (אפילו הלק הכי קטן) מרגישים את
ההבדל. ואין. אין כמו תוצרת הארץ בדברים מהסוג הזה. את שלי
מצאתי בסצינה של טרנטינו. עברתי ברחוב המכבים. זה אזור תעשייה
ובלילה אין שם כלום. תליתי מודעות עם מספרי טלפון שאפשר לתלוש.
רציתי למכור את האוטו. פורד פיאסטה. הגעתי לאזור של המוסכים.
פתאום התחילו יריות. הייתה ירייה אחת ואחריה מיד נהייתה שם
מלחמה. אני לא ראיתי כלום. רק שמעתי. במשך רבע שעה התנהל שם
קרב, ובסוף נשמעו מספר יריות בודדות...ודממה. אני התחבאתי בחוץ
מאחורי מכולת זבל מסריחה. חיכיתי כמה דקות לראות שהשקט נמשך
ואז נכנסתי בזהירות. זה היה האנגר לא גדול ומלא בגופות
מחוררות. כנראה שהם הרגו אחד את השני. בגלל זה אמרתי שזה סצינת
טרנטינו. אני לא יודע מי הם היו, ולמה הם הרגו אחד את השני,
אבל הייתה שם מזוודה ובתוכה היה אחד.
קראתי עליהם בעיתון. גבי רוזן פרסם פעם כתבה גדולה ב "7 ימים".
הוא כתב על ילדי עשירים שיש להם, ועל סוחרים קובניים במזרח
שמוכרים חיקויים מטיוואן. אני לא בן עשירים. אני גר בבניין
קומות, ואימא שלי עקרת בית. מה שיש לי הוא לא חיקוי. אני לא
אלך עם ג'ינס "מיוויס", ולא עם נעלי "ניו גלנס", ואם כבר יהיה
לי אחד כזה אז הוא לא יהיה זיוף טיוואני שדוהה במים.
אז עכשיו יש לי אחד. אני לא נותן לו שם כי זה מפגר לתת שמות.
הוא יושב לי על המחזיק מפתחות ואם מישהו שואל אני אומר לו שילך
להזדיין. ואם אני הולך למדבר אני לא מפנה את הראש (אפילו
לשנייה), ואם אני רוצה להרגיש ים אני מנענע את זה ליד האוזן,
ואם אני שוכח לפעמים מה זה, אני טועם וישר מרגיש את ההבדל, וגם
אם יציעו לי המון כסף - אני בחיים לא אמכור את זה. כי זה הדבר
האמיתי, ועוד יותר טוב מזה. זה תוצרת הארץ.