"אני כל כך אוהב אותך" יוסי מתנשף. עולה ויורד מעלי. עיניו
בוערות בתשוקה כולו מזיע חודר בתנועה חלקה לגופי המזמין.
"אני יודעת" אני לוחשת אליו חזרה. כן, אני אוהבת אותו. לא כמו
שהיה רוצה, אבל אני אוהבת אותו בכל אופן אנחנו כבר חמש שנים
ביחד, מהצבא. אי אפשר לו לאהוב מישהו שנמצאים איתו כל כך הרבה
זמן.
"היי" יוסי צועק כשאני שורטת אותו בגב חזק. הוא חולה על זה.
כשיוסי נהנה גם השכנים יודעים את זה.
השותפה שלי תמיד מתלוננת שהוא כל הזמן צועק. אבל בזמן האחרון
אין לה הרבה סיבות להתלונן. אנחנו עושים סקס לעיתים רחוקות
יותר ויותר ות'אמת זה לא באשמתו. פתאום רף כאבי הראש שלי עלה
וגם התחלתי לקבל מחזור פעמיים בחודש. מסכן הוא לא שם לב מאמין
לכל מילה שלי.
"תתהפכי", יוסי מפסיק לגנוח ונותן לי פקודה. הוא אוהב את זה
ככה. מאחורה.
"כן" אני משמיעה גניחה מנומסת. אני אוהבת את הסקס שלנו פחות
ופחות. בהתחלה חשבתי שזו השגרה אבל עכשיו אני יודעת שזה פשוט
לו זה. כן אני אוהבת את יוסי אבל לא מספיק. לא מספיק בשביל
להתחתן איתו כמו שהוא רוצה. הוא כבר תכנן איפה נגור וכמה ילדים
וכלבים יהיו לנו.
"איי" אני צועקת. יוסי תופס לי את השדיים חזק ואני מתחילה
להתחמם קצת. את זה תמיד היה לנו מין אלים וכואב. כזה שמשאיר
סימנים כחולים על כל הגוף.
יוסי מאיט את הקצב כדי שאגמור אחריו. הוא תמיד היה מתחשב.
בהתחלה זה נחמד אחרי זמן זה מעצבן כאילו שהוא מסתיר את עצמו.
תמיד בשליטה, תמיד לובש מסכה. אך שהייתי רוצה שפעם אחד הוא
יעשה משהו אגואיסטי. משהו שייתן לי תירוץ לריב קצת. עילה
להיפרד. אבל יוסי תמיד סרב לריב.
"עם מי את רבה" הוא היה אומר בשנה הראשונה "אני לא רואה פה
מישהו שרוצה לריב אתך. רק כאלה שאוהבים אותך".
הוא זז קצת מעלי משנה במעט את התנוחה. "טוב לך" הוא לוחש.
"כן" אני מהמהמת. והאמת שבאמת שהתחלתי ליהנות קצת. הסימנים על
הציצים עשו את העבודה והתחלתי להרגיש את הגלים שמבשרים את בו
האורגזמה המיוחלת.
אח"כ הוא ידליק לנו סיגריות וישכב על הגב ויגיד לי כמה שהוא
אוהב אותי. יוסי תמיד דביק אחרי סקס.
תמיד צחקתי שזו תכונה נשית. הוא כל הזמן רוצה להתחבק ולהחליף
ליטופי אוזניים שזה להגיד מילים נחמדות אחד לשני.
אני חושבת שהיום אני אסיים את זה. אני אסביר לו בעדינות ואני
בטח אבכה קצת בכל אופן חמש שנים.
יוסי רוכן מעל גופי מחבק אותי חזק מאחורה. "אני רוצה להישאר
בתוכך לתמיד. את שומעת לתמיד".
במשך חמש שנים הוא אומר את זה בכל פעם ופעם. בשנה הראשונה זה
היה כל יום לפעמים אפילו פעמיים ביום.  
יוסי לוקח שפרפרת לבנה שהוא הניח בפינה מוסתרת ליד המיטה.
ווזלין אני חושבת.
לפעמים אחרי שאני גומרת יוסי מורח את עצמו וחודר אלי לאט מאחור
באמת. זה ממש חולני אצלו.
טוב אם אני עומדת לגמור איתו אז מגיע לו לפחות זיון אחרון בלתי
נשכח.
"מה קרה?" אני שואלת את יוסי שהחל להאט.
יוסי מטה אותי ככה ששנינו נשכבים בתנוחה של כפית. ככה הוא גם
אוהב להירדם. אולי הוא התעייף. הוא נותן לי נשיקה על הלחי.
"אני יודע שאת חושבת לעזוב אותי", הוא לוחש.
גל של קור עוטף אותי בפתאומיות וגלי האורגזמה מתאדים להם למקום
אחר.
"אני עדיין אוהבת אותך, אתה יודע" אני אומרת אחרי כמה שניות.
"כן" יוסי מהנהן מאחורי "אבל כבר לא כמו פעם".
"לא" אני מסכימה איתו, "לא כמו פעם".
"אני יודע", ליטף את שיערי, "אבל אני לא יכול בלעדיך, אישה את
מבינה אני מטורף עליך".
הוא שולח את ידו ואני אוחזת בה בחוזקה. מרגישה את המצוקה
שבקולו.
"אתה תמצא מישהי אחרת תוך שבוע ותשכח אותי". חייכתי, מנסה
להתבדח.
"לא" הוא אומר במסכנות. לא תהיה בשבילי אף אחת אחרת. אף פעם."
"אתה סתם אומר את זה" אני ממלמלת. מה עוד אפשר להגיד במצב
הזה.
אני מנסה לשלוף אותו מתוכי ולהתיישב. אבל יוסי נדבק אלי חזק.
"את לא הולכת לשום מקום" קולו אומר החלטיות.
"די יוסי" אני מנסה לנער אותו, תן לי ללכת.
"לא", יוסי מהנהן לשלילה "זה כבר לא תלוי בי את מבינה."
הוא מניח לי וזז אחורנית יחד עם גופי שנמשך איתו.
"מה עשית" הפחד מתחיל לטפטף בטיפות גדולות.
"את לא הולכת לשום מקום. אף פעם" יוסי מחייך אלי חיוך גדול,
מרוצה ודוחף לידי הרועדת שפופרת דבק ריקה.
עכשיו אני צורחת. אבל זה לא בגלל שגמרתי.