לפני כחצי שנה עשיתי קורס תכנון כוח אדם בבה"ד 11 בצריפין.
באותה תקופה ידידה מאוד טובה שלי, דינה עברה שם קורס מש"קיות
ת"ש. בה"ד 11 ידוע בהיותו הקיטנה של צה"ל, או בפי החיילים עצמם
- בית זונות: ביתנים קטנים עם גגות אדומים, אקליפטוסים בכל
מקום, ספסל מתחת לכל עץ, שקם מפואר עם מוזיקת מטאל נהדרת (תודה
לך כפיר) ואנשים טובים (למעט אולי משגיחי כשרות ומש"קי שק"ם).
באותה תקופה יצא לי לדבר המון עם דינה בהפסקות. עם דינה אפשר
לדבר על הכל: דינה מקשיבה, דינה מבינה, דינה מגיבה, דינה
יודעת. דינה יודעת. כמה שהתקופה של הקורס הומתקה ע"י בה"ד 11
על כל נפלאותיו, הביתנים עם הגגות האדומים, השקם המפואר ודינה,
עדיין הייתה זו תקופה דיי מלנכולית בשבילי. מספיק דברים לא
נחמדים עברו עלי אז: הגיוס, הפרידה מחברה ובכלל מכל התקופה
החסרת דאגות של לפני הצבא. אני ודינה היינו נוהגים לשבת על אחד
הספסלים מתחת לצל האקליפטוסים בכל הפסקה משותפת שלנו. דנו רבות
במשמעות וחשיבות החיים. כאמור הייתי מבואס פחד מוות וטענתי
שהחיים חסרי משמעות - life is meaningless, דינה מיהרה להשיב
לי שהחיים מלאי משמעות - life is meaningfull.  יכולנו להתווכח
במשך חצי שעה תמימה בעזרת שני משפטים אלו בלבד.
היא הוציאה חבילת ווינסטון לייט מתיק ג'נספורט החום שלה
והוציאה סיגריה, מיהרתי להושיט מצית ולהדליק לה את הסיגריה.
בלי לחכות לדינה שתציעה לי סיגריה הוצאתי חבילה רכה וירוקה של
נובלס מהכיס של החולצה, והדלקתי לעצמי מקל סרטן דל איכות. שקט.

- אח, דינה דינה. הזוכרת את את הלילות הלבנים המכינה לפני שנה?
זוכרת את ישיבות המשוב רק שלך ושלי? זוכרת 10 שעות שינה בשבוע
ובחילה מחוסר שינה עד איזה 11 בבוקר?
נוסטלגיה משתלטת עלינו.
- לפני שנה היה לי בשביל מה לחיות, ראיתי את זה יום יום, שעה
שעה. סיבה ועוד סיבה ועוד סיבה. ועכשיו ? אני לא יודע. לשרת את
המדינה? תמיד! אבל אני פאקינג ג'ובניק דינה.
- ואדים, אתה סתם מבואס בגלל שאתה לאה נפרדתם.
- לא, ממש לא. זה עבר לי כבר. באמת.
- אתה באמת לא רואה את משמעות החיים? אתה בכנות רוצה למות.
- לא ולא. אני לא רוצה למות בשיט. אני סתם כרגע לא נהנה בכלל
מהחיים.
- אני זוכרת אותך לפני חצי שנה במכינה היית ה LIVE SPIRIT, לא
ישנת אף פעם, חוץ מההרצאות לפעמים, יא זוועה.
- תביני דינה, אני לא ככה בקורס. אני לא רוצה להראות להם שום
דבר אמיתי וחשוב. לא. רק איתך בבסיס אני משרה לעצמי לימוס, אבל
אל דאגה, סוף ההפסקה קרב ואני אחזור לשיעור, אלבש את מסכת
ה"עסקים כרגיל" והכל יהיה טוב.  Life is meaningless..
- Life is Meaningfull !!
"זזתי", סיכמתי. קמתי, העפתי את הסיגריה לאנשהו לשיחים, לקחתי
את המחברת. דינה תקעה בי מבט ביקורתי "איזה לא נחשונאי אתה".
"לפעמים", עניתי והלכיוון הכיתות.
בוקר אחרי עמדתי עם שאר חברי לקורס מתוח בשני טורים בתור לחדר
אוכל. בזווית העין ראיתי את דינה יושבת על ספסל מטר ממני.
"היי", ללא מלים, או הבעות פנים, גם הראש לא זז ורק העיניים
אומרות בשקט "בוקר טוב דינה, תמיד טוב לראות אותך". דינה עושה
היי עם היד ואנו מאשרים אחד את השני. כולם עומדים מתוחים
ומחכים למדריך שיבוא ויכניס אותנו לחדר האוכל. האוכל לא משהו
בכלל, אבל חובה. המדריך מגיע ונעמד על מדרגה שמציבה אותו בראש
הטור וטיפה מעליו. איזו עמדת כוח, רואה את כולם וכולם רואים
אותו, שם במקדימה, למעלה. הוא סופר אותנו עם העיניים, "יופי,
כולם פה", הוא מסכם. "בוקר טוב קורס מש"קי מידע!" יורה. "בוקר
טוב המדריך..." ממלמלים הקורסיסטים. "אוקיי, ככה?! מי שרוצה
לחיות שיצעק עכשיו. בוקר טוב קורס מש"קי מידע"! בלי לחשוב
פעמיים אני צועק "בוקר טוב המדריך!" שניה אחר כך אני מבין
שהייתי היחיד שצעק. "הו"! אומר המדריך "אתם רואים: ודים רוצה
לחיות". "לפעמים, המדריך".
בזוית העין ראיתי את דינה נופלת מרוב צחוק מהספסל. מאותו רגע
הייתי בטוח שזו התחלה של משהו חדש ויפה. הייתי אופטימי.
חצי שנה עברה מאז. הרבה דברים השתנו... אותן מחשבות נשארו
הרחק מאחור, אני ודינה נפגשים רק פעם בחודש חודשיים, אבל המילה
נשארה והפכה לניב שגור בלקסיקון שלי.