טיפת החיים האחרונה שנשארה בעיירה, נשרה. התחיל הקייץ הארוך,
עיירת הרפאים עמדה דמומה וקורסת תחת עול החום הרב. ניתן היה
לשמוע את קולות החריקה שנוצרו מרוח הערב החנוקה. קול נשרים
נשמע במרחק, כנראה מצאו להם פגר חדש להשביע בו את רעבונם.
לא היו חיים בעיירה, אפילו התולעים והנמלים נטשו אותה משכבר.
הם לא מצאו עוד סיבה להשאר במקום בו אין חיים, זולת הרוח
העצובה, הבאה לשיר בערבים. והרוח, הרוח גם היא כבר חשבה לעזוב
את המקום. רק הגעגועים הם שהחזירוה מדי ערב, למקום בו פעם היה
צחוק ילדים, למקום בו ציפורי שיר וצרצרים הצטרפו לשירתה. אך
עכשיו כל זה איננו עוד. רק צללי הזכרונות נשארו בעיירת הרפאים. |
