אלון מרכוס / כיסופי לבי |
אולם חסרונם גדול מנשוא.
את אחת מאותם כיסופים.
בשחרית יום קיץ נפגשנו,
ידענו את שעלינו לעשות.
עת שניסינו לדחות ולדחוק.
אל נא אמרי דברי סרק
ואל תשמיטי עינייך לקרקע.
הנני ניצב מולך כעת
ולמרות שעיניי מדממות
וידי רועדות
איני מבקש את שפתייך,
רק שתאזיני למילותי האחרונות אליך:
אולי מעולם לא אהבנו
ורק טעינו פעמיים רבות יחד.
אולי שקרנו יותר
וגלינו חביונות פחות.
אך אנצור את זכרך בלבי
זמן רב לאחר שתעזבי במעלה השביל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|