אני חושבת שאני יודעת מספיק כדי לא לדעת עוד - ואני גם מרגישה
את זה.
משחקים של צורות הם משחקים יפים, אבל ההנאה מהם לעולם לא
מוחלטת.
משחקים של צורות הם משחקים יפים, אבל הם רעים לאלה שאוהבים
להרגיש אנושיים.
אני מרגישה שאני יודעת מספיק כדי לא לדעת עוד - ואני גם מרגישה
את זה.
האם הם יצטטו את המילים? האם הם יצטטו את המילים?
אני חושבת שאני יודעת מספיק כדי לא לדעת עוד - ואני גם מרגישה
את זה.
האישיות שלי שונה, אולי, אבל היא אמיתית.
האישיות שלי שונה, אולי, אבל היא יפה.
האישיות שלי שונה, אולי, אבל לא יכולה הייתה להיות-לי אמת יותר
יפה,
האישיות שלי שונה, אולי, אבל לא יכול היה להיות-לי יופי יותר
אמיתי.
אני מרגישה שהאחוריים שלי נבקעים בקול חרישי - אבל
אין זה הקול אותו אני שומעת,
אין זה הקול בו אני שוכבת - איתו אני מזדיינת,
אין זה קול-משקיט, אין זה קול שקיים גם בלי נוזלים,
אין הקול הזה קיים במקביל - הוא קיים רק לפני או אחרי,
הוא קיים שהכל ישנים. הוא מטאפיסי לגמרי? הוא מטאפיסי לגמרי.
אני מרגישה שאני שוחקת פסגות שאיש לא הגיעה עדן,
אני מרגישה שאני גומעת אוקיינוסים שאין סביבם יבשה,
אני מרגישה שלתחושות שלי אין-דבר עם מה שאנושי, עם מה שבזוי
אני מרגישה שלתחושות שלי אי-דבר עם הרגשות של דחייה ובוז, של
ניצחון והתעלות
אני מרגישה שהיותי יודעת אודות יום מותי לא מחסנת אותי מפני
המוות,
אני מרגישה שלעולם לא הרגשתי מספיק חיה בשביל לפחד למות,
לעולם לעולם
לעולם "לעולם"
"לעולם" לעולם
"לעולם" "לעולם"
האהבה שלי שוכחת ברגע אבל ברגע היא גם ניצתת, לכן אין טובה
ממנה.