הוא משנה בך דברים- הצבא

אם הייתי יודע יותר טוב, הייתי אולי מוותר על כמה צעדים
משמעותיים בחיי.
יש דברים (לדוגמא הצבא) שעדיף היה לכולם אם אנשים מסויימים,
פשוט לא היו נכנסים לתוכו.
טוב הלב שלי היה דבר שפשוט איפיין אותי מאז ומתמיד- זה עבר
בתורשה והתפתח בסביבה הנהדרת בה גדלתי.
למה זה אמור לעניין אותי , אתה שואל?
אז בוא אני אספר לך:
לצה"ל יש המון ציוד, נכון? איפשהו צריך לשמור אותו עד שמשתמשים
בו,נכון?
אז נתנו לי לשמור על הציוד. למה לא? הרי זה לא שלא הכשרנו אותך
לירות בערבים?!
אז קפצתי. למה לא? 7 שנים מאוחר יותר, פשוט קפצתי. מעל קרון
הרכבת, מעבר לגדר... הפטרול ישן כמו שלא שמעתי בחיי. אוו, החצץ
כאב כשהוא פגע לי בברך, אבל אסור להשמיע קול.
וואו מחסנים ענקיים, המון כסף, למה לא? כשאתה מטייל ביניהם
ב-4 לפנות בוקר אתה מבין דברים. כבר אז בצבא הבנתי המון דברים,
כשטיילתי ביניהם חצי עפו"צ, חצי מחייך... זה השקט הזה, הוא
עושה לך את זה.
ווווווששששש!!!! לחץ אוויר אדיר פרץ פתאום! המאווורר של
הגנרטור, אבל דאאם! זה היה מפחיד! זה לא שאני פוחד מהפטרול,
הסיכוי שהם ערים הוא כמו שאני אקפוץ שוב לתוך מקום כזה...
עוד דקה ורבע הוא מגיע... הדרך- 25 שניות, המנעול-22 שניות על
השעון,
הדלת - 13 שניות ועוד 15 שניות לחכות לו...
כמו חייל במשחק מחשב... רץ, מתכופף, מתגלגל, הכל מתוכנן.
אמרתי להם שיכולתי להיות קצין נהדר... אבל לא... מה שעשית
בלשכת גיוס זה מה שיקבע... 3 שנים לפני הגיוס,לעזאזל!  טוב, לא
רוצים לא צריך.
כעבור דקה גיליתי שידעתי ששכחתי משהו, משהו שיכל לשנות הרבה,
אבל לא כמו שהצבא שינה. אם הייתי קרבי, אולי הייתי חושב על הכל
או לפחות עד הסוף על חלק מהדברים, כמו לדוגמא אזעקה, דא!!
חיכיתי לו, היו אלה 15 השניות הארוכות ביותר בחיי:
מילא שהפטרול ייתעורר, מילא שיגיע תוך 5 שניות, התחבאתי מאחורי
חבית, ומילא שיירו לעברי,
אבל יש גבול- להתחבא מאחורי חבית בנזין ולירות בה בעצמך?!?!
כשהמסוק הגיע הוא לא מצא כלום חוץ מגופה ושריפה קטנה אז הוא
הסתובב וחזר.
אולי באמת היה עדיף לכולם (או בעיקר לי) אם אנשים מסויימים
(לדוגמא אני) לא היו מגיעים לצבא...