אתם מכירים את האנשים האלה שאומרים שהם המשיכו הלאה אבל מסרבים
להאמין שגם את המשכת?
אנשים שמנסים להשיג אותך וחושקים בך שנים,
ואיך שהם משיגים אותך הם נסוגים?
אתם מכירים את האנשים שחושבים שאם כאב לך שבוע שבועיים
והרגשת "מתה" אז את לא יכולה להמשיך הלאה,
אז הם חושבים שהכל זה בגללם? שבעצם (תאמינו או לא)
הבעיות נבעו ממשהו אחר....
אנשים כאלה, יהירים כל כך, שחושבים שהכל עניין של "שליטה",
אנשים כאלה, שאומרים שהם המשיכו הלאה אבל ממשיכים לקרוא את
היצירות שלי.
אנשים כאלה שאומרים שלא אכפת להם אבל ממשיכים להתעניין במה
שאני מרגישה וכותבת,
האנשים האלה, אלו הם שלא ממשיכים הלאה.

אני מודה, אני מתעניינת כי אני תמיד טענתי שאכפת לי, גם שבן
אדם שונא אותי או נוטר לי טינה או WHATEVER,
אני עדיין מתעניינת, ויכול להיות שגם תמיד אתעניין ואני מודה
בכך.

אבל גם להתכחש לזה שאדם מתעניין וגם להפיל על את התיק של
"המיואשת/מתאבדת/מה שזה לא יהיה?
לא נראה לי.
תסתכל לתוכך, ואל תוציא את כל האנרגיות השליליות שלך עלי ועל
מה שהרגשתי כלפיך.
השגת וכבשת.
אבל זו גבעה כבושה, ומישהו אחר כבר כובש אותה עכשיו.

תמשיך הלאה, ואל תתימר להיות החזק והשולט.
כי "למען האמת",
זה באמת כבר נהיה מגוחך.