חסרת אונים.
מסוממת, שתויה לגמרי.
לא יודעת מה קורה.
לא מבינה מי לידי, מי איתי, מי עלי.
רוצה להתנגד אבל לא יכולה.
האלכוהול והסמים משתלטים עלי,
על הגוף, על הנשמה!
ואני מנסה לצרוח והדבר היחיד
שיוצא לי מהפה נשמע כמו...
אנחה..
האלכוהול, הורג אותי
ואני רוצה להקיא את הנשמה.
רוצה לישון, פשוט לישון.
לעצום עיניים ולהרדם,
אבל אני לא יכולה
כי כל פעם שהעניים נעצמות,
הבחילה הזאת.. כובשת אותי,
ההרגשה הזאת.
איפה אני?
איך הגעתי למצב הזה בכלל?
ואני שומעת מסביבי קולות..
אנשים.. לא מוכרים, מדברים.
ואני לא מבינה.
ואני לא מצליחה לשמוע.
הדבר היחיד שאני שומעת
זה את האלכוהול זורם לי בדם!
הסמים, בוורידים שלי, בעורקים.
והתקרה, מסתובבת.
ולא עוצרת..
יותר מידי אלכוהול,
יותר מידי.
ואני לבד, בת 14
בין בני מי יודע כמה...
מינימום 17
מה אני עושה פה?
למה אני לא בבית?
למה אני לא ישנה..
ואני רואה דברים..
מוזרים..
בחיים שלי לא ראיתי דברים כאלה..
דברים נחמדים דווקא.. ומצחיקים..
אף פעם לא ראיתי כלב מעופף..
אף אחד לא ראה.
והאנשים פה!
נראים כמו השטן !
כמו מפלצות.
אני מפחדת!
אל תתקרבו אלי!
אני לוחשת, והם מתקרבים.
בכל זאת..
ואני בוכה, מה קורה פה?
והם מדברים.. לפי מה שהבנתי
הם דואגים לי.
הם רוצים לעזור לי..
להשגיח שלא יגעו בי..
ואני מפחדת..
ושוב הדבר היחיד שאני שומעת
זה את האלכוהול זורם לי בדם!
והם לקחו אותי לאנשהו..
אין לי מושג לאן.
ניסיתי להתנגד, לא הצלחתי..
לא הצלחתי לזוז לבד..
הם יושבים להם מדברים..
אני לא שומעת על מה..
אבל אני מבינה..
הם דואגים לי..
שלא יקרה לי כלום..
הם דיברו בטלפון עם מישהו..
לא יודעת עם מי..
רק שלא דיברו עם אמא..
היא תהיה מאוכזבת..
אחרי כמה דקות...
הגיעו אנשים..
שלא הכרתי..
הם היו לבושים לבן..
הם לקחו אותי איתם..
ושום, ניסיתי להתנגד..
הפעם הצלחתי..
והם אמרו לי משהו..
לא שמעתי מה..
והלכתי איתם..
והם הכניסו אותי לאוטו..
גדול כזה.. עם מגן דוד אדום עליו..
הא... עכשיו הבנתי..
אמבולנס..
אמבולנס?!?
בשביל מה אמבולנס??
הם הביאו אותי
כנראה לבית חולים
אמא הייתה שם..
היא בכתה..
למה? מה קרה?
הרופאים אמרו משהו על ..
הרעלת אלכוהול..
מלא מחטים ומכשירים..
והבחורים שהתקשרו לאמבולנס..
מחכים.. בשביל מה??
קרה להם משהו?
עצמתי עיניים ונרדמתי..
וכשהתעוררתי יכולתי לשמוע הכל..
הבחורים חיכו לראות מה שלומי..
ואמא כל הזמן בכתה..
ואמרה לי כמה שהיא שמחה שלא קרה לי כלום.
ואמרה לבחורים האלו
כמה היא מודה להם..
היא מאוכזבת ממני..
אני מרגישה..
ידעתי!
ידעתי שזה יקרה!
לא רציתי שזה יקרה.
כעסתי על עצמי..
מה אני עושה??
הורסת לעצמי את החיים זה מה שאני עושה.
אבל למה..?
למה??
אבל על זה אין לי תשובה..
אני לא יודעת למה..
אה, אני כן יודעת בעצם.
כי נמאס לי..
פשוט נמאס לי מהחיים..
אנ רוצה לנסות קצת דברים אסורים..
זה יותר מעניין...
לא? |
