בשער שנות אלפיים, חזרנו קוסובו לשנות אפסיים.
מי נחליך, אגמיך, ירוק במורדותיך עכרו מדם בית-מטבחיים.
חיות-אדם המהלכות חופשי, מעונבות, מכופתרות, אנשי שוליים,
מדים מנומרים בקור ובקשיחות יורים היישר בכל אדם, בראש
ובמעיים.

בשערייך - יללת הילדים, האנושות כמו צפירה ללא הפסק.
הכל עוזרים ומושיטים ידם, קצת באיחור, אך עם הספק.
ראו איך איש אחד, מנהיג בדמות חיה, טובח אלפים בשלט-רחוק
מתמיד בהסברים לאנשים ולעולם, כי מעשיו - בשם ההיסטוריה
והחוק.

אתה מילושביץ סוגר את רשימת פושעי המלחמה במאה זו
תשא אנקת הנטבחים בקור, בחשכה, כזעקת פליטים מיוסרים
במי דנובה הנושאים תרבות עשרות יוצרים
אותה המרת בזרמיך למים עכורים.

אחר כל טבח ומלחמות אדם שורר השקט, כמו הכל נדם.
הצמחיה אוספת ומכסה גופות, האדמה סופגת דם.
בשער שנות אלפים נפלנו קוסובו בחזרה אל שנות אפסיים
טובחים בלי הבחן, בלי עצור, בלי לשאול - בראש, בחזה ובמעיים.



(השיר התקבל בעולם כשיר מחאה נגד הגירוש והטבח בקוסובו והוקרא
בעצרת האומות המאוחדות ארבע פעמים בשפות שונות ע"י שחקן
תיאטרון  ברודווי, ג'ורג' בימו)