יש כאלו קטעים בחיים שפתאום הכל מאושר. קטעים כאלו שאתה מאושר
ואתה פשוט לא יודע למה. שפתאום העובדה שיש שמש בשמים ושרוח
קרירה מלטפת את הצוואר, משכיחה ממך את הסכסוך הישראלי-פלשתינאי
ואת הרעבים באפריקה.
קטעים שאתה מסתכל בצורה חיובית אפילו על מכונית של ערסים
שעוברת לידך במאה קמ"ש ומשמיעה רעשים שפתאום נשמעים כמו
מוזיקה. שאפילו שאתה הולך לבייביסיטר על הילדים הכי מעצבנים
שיש, שנתלים לך על הצוואר ומבקשים שתעשה להם שקמח, אתה נשאר
מאושר כשם שהיית לפני רגע.
וברגעים האלו אתה מרגיש הכי אמיתי שיש. גם אם אתה לובש חיקוי
של ליווי'ס או שאת לובשת חזייה מרופדת, אתה מרגיש אמיתי, טהור
ונקי, כאילו אתה בלבד אחראי על החיים שלך.
תחושה כזו, שלמרות שהיא באה רק פעם בחודש, אתה מרגיש שהיה שווה
לסבול בשבילה 29 ימים.
זו הרגשה כזו שהיחידה שדומה לה ועוד יש לה הסבר כלשהו היא
אהבה, ואם יש סיבה שכל דבר בעולם הזה מסתכם בסופו של דבר
באהבה, אז הנה היא לפניכם.