אנחנו צריכים לחיות עם עצמנו
דקה אחרי דקה ארוכה
בכלא בדידות ופחדים של עצמנו
לשבת בצל של עצי השתיקה
אנחנו צריכים בעצמנו לגעת
בגוף הפגיע, בנפש דחוסה
ולא יכולים בעצמנו לדעת
מה היא אומרת ומה היא עושה.
אנחנו צריכים לסבול עם עצמנו
יום אחרי יום, אותה דאגה
לשמור שלא ניתקל בעצמנו
לא נלך לאיבוד, ושלא ניפגע.
אנחנו חיים בכוכב של עצמנו
כל אחד לבדו יושב לו על אי
שוחים בשפכי הביוב של עצמנו
ורואים את אותם הפנים בראי.
אנחנו באים לכאן לבדנו
כל אחד לעצמו הוא אוייב וחבר
הולכים לאיבוד בשבילים של עצמנו
מחפשים ת'תשובה בעיני האחר. |
