גדי חיכה כל חייו לרגע הזה. לשנה הזו, להתרגשות, לשמחה
ולאושר... הוא החזיק מעמד עד היום הזה. היום בשתיים עשרה בלילה
הוא יהיה מאושר. "זה המילניום אחי" הוא אמר למיקי שבא לבקר
אותו בבית החולים, "המילניום!!" הוא הוסיף בהתלהבות והשתעל. כל
הצינורות שהיו דבוקים לו לאף ולפה רתעו קצת. הוא הניף את ידו
הרועדת והצמיד את הדבק שהחזיק אותם בתנועות רכות וחלשות. הוא
פתח את פיו ונשם נשימה קטועה, כאילו רצה להגיד משהו והתחרט.
משנשף את האוויר החוצה, עצם את עיניו ומלמל למיקי "רק תעיר
אותי בזמן, טוב מניאק?"
מיקי הלך. הוא עוד היה צריך לקנות שמפניה וכדורים. כאלה שעושים
לך חשק, כי זה המילניום הבא וצריך שיהיה מעורר. הוא יצא מבית
החולים השקט אל ההמולה שבחוץ ונכנס לתוך המכונית הכסופה שלו.
במילניום הבא, דרך אגב, הכל יהיה כסוף. הוא הרכיב את הנוקיה
הנוצץ שלו לדיבורית המשוכללת שלו והדליק על מצעד העשור. תוך
כדי שחלפו להם בריטני ספירס והמקרנה שמצאו דרכם למקומות די
מכובדים, פלט מפיו קללה והעביר לתחנה אחרת. לרקע שרית חדד הוא
תופף באצבעותיו על ההגה וחשב לעצמו בקול רם "זאת מוסיקה..."
העיר היתה מלאת פקקים כי במילניום הנוכחי עוד לא הצליחו לפתור
את הבעיה הזאת, אבל מחר, מחר הכל ישתנה. מחר זה כבר שנות ה-
2000, המילניום הבא, הכל חייב להשתנות במילניום הבא.
אחרי חצי שעה של זיוני שכל בכביש, מיקי מחליט להתקשר לגדי
ולשאול מה שלומו ואיך הוא מעביר את הזמן בבית החולים עד
למילניום. הוא התקשר ולא היתה תשובה. הוא נזכר שגדי הלך לישון
וניתק.

באותו הזמן רק במקום אחר לגמרי גדי לא ישן...
הוא שוכב לו על המיטה בחדר בניתוחים. אף אחד לא ממש ידע מה קרה
פתאום לגדי, אולי זה המילניום הבא עלינו אבל האחות אמרה שגדי
פשוט השתנק ואיבד הכרה. גדי היה חולה במחלה, רק שאף אחד לא ידע
בדיוק מהי. היו רופאים שחשבו שזה החיידק הטורף אבל לכל רופא
היה משהו אחר להגיד. נו טוב... אל דאגה! במילניום הבא בטוח
ימצאו תרופה למחלה של גדי הרי במילניום הבא גם ימצאו תרופה
לאיידס ולבנות אנורקסיות שחושבות שהן שמנות. אלו שנות האלפיים
- הכל יהיה טוב יותר בשנות האלפיים.

כבר רבע לעשר בלילה ומיקי התכונן לפגישה שלו עם איזו כוסית
שהוא התחיל איתה בפקק. היא היתה באוטו שליד ועשתה לו עיניים.
מיקי בחור נאה לכן הוא החליט בלי שום בעיה פשוט להזמין אותה
אליו לחגוג את השנה החדשה. מיקי באמת בחור נאה... לא סתם נאה
אלא יפה. במילניום הבא הוא אפילו יהיה דוגמן אם ישלמו לו מספיק
כסף. הוא שם על עצמו איסימיאקי לגברים, עמעם את האורות, הדליק
את הטלוויזיה על ערוץ האפנה בשביל להכניס את עצמו לאווירה ומזג
שמפניה לכוס ארוכה כזאת, כוס של מילניום חדש. הכוסית, שאגב
עונה לשם... מה זה בעצם משנה איך קוראים לה, נכנסה אליו הביתה
לבושה שמלה כסופה ועתידנית, מרוחה בחיוך דורש סקס. מיקי, שטוב
בשפת גוף, הבין את הרמז אבל החליט לשחק אותה חלקלק. הוא נתן
לכוסית כוס של שמפניה ומלמל כמה שטויות על כמה שהיא יפה לאור
המילניום הקרב ובא.

שוב אנחנו מתנצלים וקוטעים את הסיפור המרתק לטובת מעבר חד לחדר
הניתוחים שם נאבק גדי על חייו. בעוד המוניטורים משתוללים, גדי
מפרפר ודם נוזל לו על שולחן הניתוחים, קובעת המנתחת את מותו של
גדי. עצב מזויף שורר כמה דקות בחדר הניתוחים ( הרי מי רוצה
להיות עצוב במילניום...). אחד הרופאים הצעירים צועק "לא עשינו
מספיק, יכלנו יותר!" השאר מרגיעים אותו ומזרזים אותו למסיבת
המילניום שנערכת בחדר סגל העובדים. הם כולם עוזבים את חדר
הניתוחים. גדי נשאר לבדו על שולחן הניתוחים הכסוף והקר, מוכן
לקבל את המילניום הבא, בעולם הבא...

בינתיים מיקי כבר הספיק להכניס את הכוסית למיטה ולאחר כמה
ביצועים די מרשימים, כשהשעה היתה כבר שתיים עשרה וארבע דקות,
מיקי מדליק לעצמו סיגריה וחושב:
" קיבינימט! שכחתי להעיר את גדי."