..ואז נתתי לה סטירה כזאת, חזקה, עם עוצמה, זעם ורגש של כעס
חזק. הייתי חייב, היא כל כך הגזימה, וככה היא פשוט דיברה,
חופשי, ליד כולם ואני כבר לא יכולתי יותר.

בלי לחשוב מה עשיתי יצאתי החוצה מהמסיבה הזאת, כולם השתתקו
לכמה רגעים, חלקים פשוט שתקו אחרים התלחשו ביניהם, אני כבר
הייתי בחוץ בדרך אל האוטו ורחוק משם.

בעודי מתרחק מהמקום אני שומע אותה קוראת לי, אני לא מתייחס,
אני הולך וזהו. אחרי עוד מספר פעמים החלטתי להיעצר, מה היא
רוצה.

היא נעמדה מולי, עם הלחי האדומה שלה, קצת דמעות, רועדת קצת.
אני מצטערת, הגזמתי, היא אמרה, באמת שלא התכוונתי, אני מצטערת,
באמת.

התבוננתי בה, איך שהיא נראתה כל כך לא היא באותו רגע, רועדת.
אמרתי שאני מצטער ושלא עשיתי משהו נכון, הייתי יכול פשוט לבקש
שתפסיק או להגיד לה די אבל לא שלטתי וכעסתי עליה.

היא התקרבה אליי, כאילו מצפה לחיבוק.

אמרתי לה שהיא קרובה מדי אליי והיא ענתה שהיא נמצאת כל כך
רחוק.

היא התקרבה עוד, זה היה ברור, היא רוצה נשיקה.

שנינו כבר הרגשנו את נשימותינו אחד על השני, זה יקרה כל רגע.

ראיתי שהיא כבר עצמה את עיניה וממש מצפה לרגע הזה.

העיניים שלה עצומות, והיא מחכה.

הרגשה מוזרה, אין כבר שום נשימות, רק היא, פתחה את עניה וראתה
שהיא עומדת שם לבד.

אף פעם לא היה בינינו משהו ודווקא היום ובגלל סטירה היא הרגישה
שהיא צריכה אותי ויותר ממה שכבר הסכמתי לקבל.

אבל החלטתי לא לקחת.