[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עומר ויסברג
/
מנורת קסמים

מצאתי מנורת קסמים בעליית הגג של סבא שלי. מנורת קסמים מזהב,
אתם יודעים- כמו של אלדין.
בהתחלה לא ידעתי שזאת מנורת קסמים, הייתי בטוח שזה סתם ענתיקה
ישנה. הלכתי ושאלתי את סבא שלי מה זאת המנורה הזאת והוא לא
ידע. הוא בכלל לא זכר שהיתה לו מנורה כזו.
היא הייתה נוצצת מאוד, ולא רק בשמש אלא בכלל. לא יכולתי להוריד
ממנה את העיניים שלי, היא הייתה כל כך יפה! אז לקחתי אותה
הביתה. לבית שלי. בהתחלה היא סתם ישבה לי על השולחן, כדי שאני
אוכל לראות אותה כל הזמן כשאני מכין שעורים.
במשך היום הרגשתי שמשהו חסר לי, אבל לא ידעתי מה. כשחזרתי
הביתה וישבתי ליד השולחן, הבנתי מה היה חסר. החלטתי לצלם 5
תמונות של המנורה כדי שיהיו איתי תמיד, הכנסתי כמה מהם לכיסים
ואחת תמיד הייתה בכיס הפנימי של המעיל כדי שתהיה קרובה ללב.
ללב שלי.
אבל עדיין היה משהו חסר. מה עם הלילה? אז תליתי את המנורה
המדהימה הזו על התקרה כדי שהיא תהיה סביבי תמיד! כדי שלפני
השינה אני גם אוכל להסתכל עליה ואז לחלום עליה ולהיות איתה!
היא הביאה לי מין אושר שכזה, הרגשתי שלם כשידעתי שיש לי את
המנורה. הייתי מאושר ושמח כמו שלא הייתי מעולם!
יום אחד הלכתי לבית הספר שמח ועליז מתמיד, וכמובן ששמרתי את
התמונה בכיס המעיל. אבל במהלך היום פתאום נכנסתי לדיכאון מוזר
שכזה. לא ידעתי למה הרגשתי מוזר כל כך, הרגשה שלא חוויתי כבר
חודשים!
כשחזרתי הביתה נכנסתי ישר לחדר, אבל המנורה לא הייתה שם-
נעלמה.
שאלתי את אמא שלי היכן המנורה והיא אמרה שהיא זרקה אותה לפח.
ברוב חוצפתה היא גם העזה לקרוא לה 'גרוטאה'. הייתי בהלם. לקחו
לי 10 דקות כדי לעכל את מה שהיא אמרה.
זעמתי, כעסתי וצרחתי. צעקתי עליה כמו שלא צעקתי מעולם. הרגשתי
ריק, הרגשתי חסר. אני לא זוכר מה היא אמרה בדיוק אחר כך, אבל
אני זוכר שהיא בכתה. ומגיע לה! הרבצתי לה כל כך חזק. איך היא
מעיזה לזרוק את האושר שלי! את עצמי! איך היא מעיזה להפריד
בנינו!
ירדתי לפח, אבל הוא היה ריק. כבר פינו את הזבל למזבלה
העירונית. לקחתי מונית ואמרתי לנהג שלא יחכה.
מסביבי היו רק ערמות של זבל. המון זבל. אבל אני ידעתי בדיוק
איפה המנורה שלי, האושר שלי, עצמי. היא הייתה קבורה שם דיי
עמוק, אבל אחרי 3 שעות של חפירה בידיים מצאתי אותה. את האושר
שלי. את החיים שלי.
הרמתי אותה למעלה והחזקתי אותה חזק. חיבקתי אותה ונישקתי אותה.
הנפתי אותה כלפי מעלה כאילו זכיתי באיזה גביע וצעקתי לשמיים.
"המנורה שלי. המנורה שלי! היא שלי, רק שלי! שלי!"







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-ואתה הולך
להישאר כאן עד
שיפרסמו את
הסלוגן שלך.

-כן, או עד
שמישהו יחליט
שהוא רוצה
להשתמש בקערה
הזאת בשביל
פירה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/2/02 16:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר ויסברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה