ככל שהם דיברו על זה, כך הסכמתם הייתה שלמה יותר.
היא אמרה שבנשיקה הראשונה, הזוג צריך להיות לבד.
הוא הסכים ואמר שזה צריך לקרות בחוץ, במקום שקט בטבע.
היא אמרה שעליהם להסתכל זה לזו בעיניים.
הוא אמר שכשהם מסתכלים, כל אחד צריך לראות את ה"כן" בעיני
השני.

וכך, הם טוו יחד את האווירה והתזמון המושלמים לנשיקה ראשונה.
שניהם נאנחו. ביחד, אך לחוד.
עמוק בתוך ליבם, כל אחד מהם רצה שנשיקתו הראשונה תהיה בדיוק
כך.
הוא לא ראה עצמו כרומנטיקן.
היא ידעה שהוא כן היה.
הם עוד לא התנשקו מעולם. לא היה להם מושג מה זה, לאיזו תחושה
צריך לצפות.
לכן הם המשיכו לדון בעניין. לא בעזרת פיותיהם, אלא בעזרת מקשי
המחשב, שקמו לתחייה רק בשיחותיהם.
הם לא היו באותו חדר. לא באותו בית. לא באותה מדינה ולא באותה
יבשת.
כך שכל שנותר להם לעשות, היה לשבת- כל אחד בביתו שלו על יבשתו-
ולתקתק נשיקות דמיוניות אחד לשניה...