בכל יום ראשון באישון הליל
כשאנחנו חוזרים מהתרגיל השבועי
וחוצים את קו החוף של תל-אביב
בטיסת הנמכה איטית ורגועה לקראת נחיתה
אנחנו עוברים ביעף את מלון הילטון לכוון שדה דב,
למרות שאני עייף
והעיניים כואבות מטיסת הלילה המעייפת
אני מסיט לרגע את מבטי מההגאים ימינה,
ותמיד - אבל תמיד
מעיף חצי מבט לכוון הגן החשוך
מנסה לראות אם יש בו תנועה
אם משהו מבטיח מחכה לי שם בין השיחים.
ואז
מהר ובחטף מחזיר את מבטי חזרה קדימה,
שלא ירגישו
שלא יחושו
שלא ידעו -
שכשאשאר לבד אחרי סיכום התרגיל בטייסת
כשאומר שלום בקול בס גברי
ואטפח על שכם חבריי לקרב
אחזור דרומה כמו גנב
ואחמוק לתוך הגן
שלא ירגישו
שלא יחושו
שלא ידעו
אילו דברים אני עושה בו
כשהם לא שם...
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.