פעם המרחק מהבית שלי לבית שלך היה נראה לי כמו מסע אלונקות
תמיד היתי סוחב דברים פצועים לבית שלך על הכתף שלי כל הזכרונות
של איך שאת מכאיבה לי נפשית ופיזית על זה שאת לא מפסיקה לרגע
להשפיל אותי על זה שגנבת את כל הביטחון העצמי שכבר היה לי
ובמיוחד בפצע הגדול על זה ששכבת איתו
כל הפצעים האלה נמצאים על הפצוע שאני סחבתי לבית שלך
ולמרות שתמיד אני רצתי(כי אמרת לי"משה בוא מהר אני עצובה
בלעדיך") לבית שלך ,הדרך היתה ארוכה מאוד לא רק בגלל הפצוע על
הגב אלא בגלל הרחמים שחשתי אליך ועלי עליך שאת לא מבינה שאני
זה מה שטוב לך ועלי בגלל שהפכתי לליצן החצר שלך כל פעם שאתם
רבים אני צריך לשעשע אותך
אז אחרי כמה זמן הבנתי שזה לא יכול להמשך ככה אז הפסקתי לבוא
לבית שלך אבל המשכתי ללכת ליד החלון שלך עם החברה החדשה
שלי,הינו הולכים כל פעם לכיוון הבית שלך ואז המרחק היה נראה לי
אפסי ולא רק שלא היה לי פצוע על הגב אלא היתי בעננים הינו
יושבים ממש מול החלון שלך ומתנשקים שעות...
היום אני בא אליך לבית אחרי ש...איך אומרים החבר'ה פגשתי את
פרדי,משכתי,סידרתי לעצמי את הראש,דפקתי את הראש...והפעם הדרך
נראת מאוד ארוכה ואני גם לא בטוח שזו הדרך הנכונה למרות שהלכתי
בדרך לבית שלך אלפי פעמים ולמרות שאני הולך לבד אני מרגיש
כאילו הולכים איתי כמה אנשים.
סוף סוף ראיתי את הפרצוף האמיתי שלך
בגללך!! בגלל השקרים שסיפרת לה עלי! בגללך היא זרקה אותי