טל ספיבק / להביט |
מביט בעיניה ונרדם בזרועותיה
מביטה בעיניי ונרדמת בזרועותיי
מתבוננים אחד בשני ומתקשים להבין
כיצד זה קרה שנפגשנו בחיים
מתבוננים על העולם
והכל נראה גדול
מרגישם שביחד
נתגבר על הכל
לא מבינים מה שם בוחש
ולא יודעם מה מתרחש
האם זה טוב?
האם זה רע?
אך מרגישים מעולה
וטוב שזה קרה
מאיזה יקום הגעת?
ואיך אלי את באת?
מעניין הוא הדבר
שמילים לי לא נישאר
לפעמים עדיף לשתוק
ולהביט מרחוק
לפעמים עדיף לשתוק
לא לחשוב, ולא לצחוק
הכל זה רצף של מילים
אך דבר אחד בפנים
מביטה בעיניי ונרדמת בזרועותיי
מביט בעיניה ונרדם בזרועותיה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|