לפני שאני ואיתי התגייסנו, או יותר נכון, לפני שאיתי התגייס,
ההורים שלו נתנו לו דירה. הוא לא ממש קיבל דירה, הדירה בעצם
שייכת לבת-דודה שלו שהייתה אז בדרום אמריקה, אז ההורים שלו
נתנו לו שבועיים לפני שהוא מגויס להתנחל אצלה בבית, ואני
ניצלתי את ההזדמנות להתנחל אצלו גם. דירה חדשה, גדולה ומסודרת
יפה, בת-דודה שלו בדיוק קנתה רהיטים חדשים. הדירה ממוקמת גם
באזור ממש טוב, ברחוב גורדון, מרחק של 5 דקות הליכה לים. כיאה
לבני-נוער שזה עתה עומדים להתגייס, קנינו הרבה סמים אלכוהול
וממתקים, אחסנו את הכל בדירה והתחלנו להתקשר לכל הבנות שאנחנו
מכירים שיבואו, פיתינו אותן ולא רק בממתקים. כל יום היינו
מתעוררים בצהרים, איתי היה לוקח את הגלשן שלו, אני הייתי לוקח
את הבוגי והיינו הולכים לים לכמה שעות עד שהיה מחשיך. בדרך
חזרה היינו עוברים ביהודה-הלוי, קונים גבינות, לחם, נקניקים
ומכל מיני כאלה, ומכינים לנו משהו לאכול.

"תתקשר אליה כבר, למה אתה מחכה? השעה כבר שתיים עשרה וחצי" אמר
לי איתי, "בסדר, אחרי "שמחוץ לחוק" ייגמר" עניתי לו עם חצי
חיוך, "אני לא מאמין שכל מה שאנחנו עושים זה רק להתמסטל ולראות
את התוכנית המטומטמת הזאת" הוא אמר, "איך קוראים לאינדיאני?"
שאל, "בובי סיקס-קילר" עניתי מייד ושנינו התחלנו לצחוק, "אני
לא מאמין שאתה יודע את השם שלו, אני חושב שאתה הילד היחיד
בעולם שזוכר את השטויות האלה" אמר. אחרי שהתוכנית נגמרה, לא
התעכבתי הרבה והתקשרתי לשירן. שירן למדה איתי בתיכון, היא
גבוהה, יש לה שיער חום ובסופו של דבר היא די כוסית. שירן הייתה
דלוקה עלי כל תקופת התיכון אבל באותה תקופה בדיוק הייתי לי
חברה, טלי, כך שלא ממש קרה בנינו כלום. הזמנתי אותה לבוא, היא
אמרה שהיא כבר בדרך ושהיא באה עם חברה שלה, שירה. שירה כמו
שירן, הייתה גבוהה עם שיער חום ודי כוסית. שירן ושירה תמיד
הסתובבו ביחד, לא משנה לאן הן הלכו, הן תמיד היו ביחד. מסוג
הבנות האלה שתמיד רוקדות עם עצמן בדיסקוטקים וכל הבנים מסתכלים
עליהן ולא בטוחים עם הן לסביות, או סתם מנסות לגרות אותם.

לאחר עשרים דקות בערך הן הגיעו. התיישבנו על הספה, דיברנו קצת,
שירן סיפרה לי שהיא ושירה בדיוק חזרו מאמסטרדם ומפריס, "היה
פשוט מושלם" היא אמרה. אחרי שלא ראיתי את שירה ושירן הרבה זמן,
נזכרתי פתאום איזה שתי מטומטמות הן. תמיד הלך לי טוב עם בנות
מטומטמות, אני לא יודע איך זה ולמה זה, אבל תמיד הלך לי טוב עם
בנות כוסיות מטומטמות. הן כמו פלסטלינה, אפשר לשחק איתן איך
שרוצים, מספיק שאתה מצחיק אותן פעם אחת והן שלך. איתי בדיוק
גמר לגלגל את הג'וינטים, נשענו אחורה, הסתכלנו קצת על
הטלוויזיה, הופתעתי לגלות שהם משדרים עוד פרק של "מחוץ לחוק"
בכיכובו של "וינס בלק" הלא הוא "רינו ריינס", והתחלנו להעביר
את שני הג'וינטים שאיתי גלגל בנינו. לאחר זמן מה יצאנו לכיוון
המרפסת, התיישבנו על הכיסאות בחוץ, שירן התיישבה ביחד איתי על
הכיסא, ושירה ואיתי התיישבו מולנו. לאחר כמה דקות שירה נכנסה
לדירה להכין לעצמה משהו לאכול. איתי שכבר קלט איזה מטומטמת
השירן הזאת, הבחין בפוטנציאל האדיר שיש פה. ראיתי בעיניים
הנוצצות שלו שהוא עומד "לשפשף" אותה. "שירן, את יודעת שיש לך
בעיה של שליטה?, יותר נכון, בעיה של שליטה סביבתית" אמר לה עם
חיוך גדול, "באמת? למה אתה אומר את זה? " אמרה בפליאה, "יש לך
בעיה של... בעיה של..." איתי ניסה למצוא את המילים המתאימות,
"כוח!, יש לך בעיה של כוח" נחלצתי לעזרתו, "מה?, אתם באמת
חושבים את זה?" אמרה שירן עם שני סימני שאלה גדולים זוהרים
בעיניים שלה, "כן, אני רציני, לאחותי הייתה בעיה כזאתי" אמר,
"לא צוחקים על דברים כאלה" הוספתי, "כן, גם אני חושבת שיש לי
בעיה כזאתי" אמרה, דבר שגרם לנו להיקרע מצחוק, "למה אתם
צוחקים? אני רצינית" שאלה בפליאה, "לא, אנחנו לא צוחקים ממך,
אנחנו צוחקים ממשהו שקרה לפני שבאתן" הסברתי. "יש לבעיה שלך שם
מדעי, את אימפולסיבית קומפלסיבית" אמר איתי בגאון, "כבר אמרו
לי את זה פעם, אני חושבת" אמרה בהיסוס, "אני כבר לא יכול יותר!
אני מת פה מצחוק" אמר איתי בהתקף בלתי נשלט של צחוק אחרי מה
ששירן אמרה, ניסתי להרגיע אותו, השפשוף עדיין לא בא על קצו,
רציתי לשגע אותה עוד קצת. "את יודעת מה הראשי תיבות של
אימפולסיבית קומפלסיבית"  איתי שאל אותה, "לא..." אמרה שירן,
"זה I Q  " עניתי, כאילו קראתי את המחשבות של איתי שקרץ לי
קלות, "יש לך בעיה של אימפולסיביות קומפלסיביות. בקיצור, יש לך
בעיה של I Q  " אמר איתי, "או יותר נכון יש לך בעיה של חוסר ב
I Q  " אמר ללא בושה ופחד, "מה אתם באמת חושבים את זה?" שאלה
בתמימות, "בוודאי, אנחנו חושבים שחסר לך קצת I Q   " עניתי
והתפוצצתי מצחוק, פשוט לא יכלתי להאמין שאנחנו אומרים לה מול
הפנים שחסר לה I Q  והסתומה הזאת מסכימה איתנו, איך זה הגיוני
שהיא כזאת מטומטמת?, "למה אתם צוחקים?, מה אתם מציעים לי
לעשות?" שאלה, "אנחנו צוחקים מהגראס הזה, בואנה הוא חזק רצח"
ענה לה איתי אחרי שהוא התאושש קלות מהתקפת הצחוק שתקפה אותנו,
"אני לא חושב שיש דבר שיכול לעזור לך, את פשוט צריכה להשלים עם
המצב שאין לך I Q גבוה, זה הכל, זה לא כזה סיפור" אמר איתי
ברשעות, אבל לא שזה שינה משהו, כי שירן מילא לא הבינה דבר ממה
שאנחנו מדברים. "יאללה בואו לים" אמרתי לשירן ולאיתי.

חזרנו לתוך הדירה, "זה רחוק מפה?" שאלה שירן, "חמש דקות הליכה"
עניתי לה, "אוף, אין לי כוח ללכת הרבה" אמרה בקול בכייני, "זה
ממש פה למטה, זה בכלל לא רחוק" הסברתי לה. לאחר ששכנענו את
שירן ושירה שיבואו איתנו, לקחנו את הכפכפים וירדנו למטה.
התחלנו ללכת לכיוון הים, אחרי שתי דקות של הליכה שירן לא
התאפקה יותר ושאלה "נו, מתי מגיעים כבר", "זה ממש לא רחוק" ענה
לה איתי, "זה בערך מרחק של קילומטר באוטו ושני קילומטר ברגל"
הוסיף איתי הערה מבריקה חדשה, עכשיו הייתי בטוח ששירן תשים לב
למה שהוא אמר, אבל היא רק אמרה "אני לא מאמינה שזה כזה רחוק",
אני לא מאמין עד כמה שאת סתומה, "זה לא כזה רחוק, כולה מרחק של
קילומטר באוטו ושני קילומטר ברגל" איתי חזר על הדברים שאמר,
כאילו לתת לה עוד הזדמנות לכפר על הטמטום שלה, או בגלל שהוא
ידע שהיא לא תעלה על זה, אז הוא אמר את זה שוב כדי להוציא אותה
יותר מטומטמת. "נו.. מתי אנחנו מגיעים כבר?"

הגענו לים, אני ואיתי פשטנו את הבגדים שלנו על יד סוכת המציל
ונכנסנו למים. שירה ושירן נשארו לשבת על החוף. "המלח הזה שורף
בחור של התחת" אמר לי איתי ועשה עמידת ראש. " אני לא מאמין עד
כמה הילדה הזאת מטומטמת, רק עכשיו נזכרתי איזה סתומה שהיא"
אמרתי לו, "בואנה דודי, הקטע הזה עם ה IQ , אני לא חושב שבחיים
שלי צחקתי ככה, זה לא יאמן" אמר בהתלהבות, "כן אני יודע, זה
היה קטע מטורף לאללה, בואנה אחי, אתה חריף היום, איזה יציאות
יש לך" אמרתי, "כן, שפשפתי אותה חזק לאללה. אבל עזוב אותך
ממני, מה איתך, אתה חושב שיצא לך משהו מזה? כי לי בטוח לא יצא
משהו עם השירה הזאת, לא נראה לי שהיא הוציאה מילה אחת מהפה
מהרגע שהיא הגיעה לדירה" אמר ושם לי יד על הכתף, "נראה לי שיצא
משהו" אמרתי בחוסר התלהבות, "אתה בטח מזה מתגעגע לטלי" אמר,
"כן, אני עדיין לא מאמין שנפרדתי ממנה". "עזוב אותך שטויות,
בוא נצא מהמים, מתחיל לשרוף לי התחת" אמרתי בנימה אופטימית
יותר.

יצאנו מהמים ורצנו מהר לקחת את הדברים שלנו לפני שמשהו יראה
אותנו. התלבשנו מהר והלכנו לעבר הבנות שישבו מרחק מה מסוכת
המציל. "אתם נוטפים מים" אמרה שירה, "כן, לא לקחנו מגבת"
עניתי. "דודי, אתה צריך ללבוש יותר חולצות צמודות, יש לך גוף
ממש יפה" אמרה לי שירן, "אני לובש " עניתי עם חצי חיוך, "אני
אף-פעם לא ראיתי אותך עם חולצה צמודה, וחבל." אמרה, "מעכשיו,
כל פעם שאני אדע שאני אראה אותך, אני אלבש חולצה צמודה, טוב? "
שאלתי, "טוב!" היא ענתה. אני לא מאמין כמה שהילדה הזאת סתומה,
למה זה מגיע לי?. "את באה לדירה?" שאלתי אותה ללא חשש, "כן "
היא ענתה ונגעה בחזה שלי קלות עם ידה, "איתי, תן לי ת'מפתח,
אנחנו הולכים לדירה" צעקתי לו כיוון שאני ושירן קצת התרחקנו
מהם. רצתי אל איתי, לקחתי ממנו את המפתח, תפסתי את היד של שירן
והתחלתי לרוץ איתה לכיוון הדירה, "  די דודי!! דווודי!!" קראה
בחצי צחוק, חצי התבכיינות.

לבסוף הגענו לבניין, עלינו לדירה, נכנסנו ישר לחדר שינה של
בת-דודה של איתי, התיישבנו על המיטה והתחלנו להתנשק. כמה שאני
אוהב להתנשק, לפי דעתי אין דבר יותר רומנטי בעולם מלהתנשק,
הייתי נוהג לשבת שעות (או לפחות כך זה נראה) בחדר שלי ומתנשק
עם חברה שלי לשעבר, טלי, כמה אהבתי אותה, עדיין קשה לי להאמין
שאני זה שנפרדתי ממנה בסוף. אני לא מאמין שנפרדתי ממנה, זה לא
שלא אהבתי אותה, אהבתי אותה,  אני עדיין אוהב אותה, וזה לא שלא
היה לי כיף איתה. סתם נפרדתי ממנה, ללא סיבה ממשית. אמרתי
לעצמי שאני לפני הצבא ואני רוצה לזיין כמה שיותר בנות, ליהנות
כמה שיותר מהחיים, לא להיות קשור לבת אחת, זה הכל שטויות!,
הייתי עושה היום הכל בשביל להיות איתה שוב. שירן לא ממש רצתה
להתנשק, התנשקנו קצת ואז היא ישר רצתה להזדיין, אני גם לא ממש
רציתי להתנשק איתה, לא מתנשקים עם מישהי שלא אוהבים, אבל
מזיינים מישהי שלא אוהבים. רציתי לזיין את שירן, לזיין אותה
חזק, לחשוב על כמה שאני שונא אותה, על כמה שהיא טיפשה
ומטומטמת, על כמה שאין לי על מה לדבר איתה, רציתי לזיין אותה
חזק, להוציא את כל הכעס, הכעס על זה שאני איתה עכשיו, עם
המטומטמת הזאת, הכעס על זה שאני איתה ולא עם טלי, אני עדיין לא
מאמין שנפרדתי מטלי, זה נראה כאילו אתמול היינו ביחד, אני פשוט
לא מאמין שנפרדתי ממנה, איך יכלתי?, איך הייתי כזה טיפש?, איך
הייתי כזה אימפולסיבי קומפלסיבי?.