New Stage - Go To Main Page

מבט קטן
/
טעים לה

לכל בנאדם יש אולי מיליארד תאים במוח, לי יש שניים. בגלל זה
אומרים לי שאני לא בנאדם, אבל אני כן, אני פשוט בנוי אחרת. זה
לא תמיד היה ככה, שני תאים, פעם היו הרבה כמו לכולם אבל היא
אכלה אותם.
היא משגעת אותי. כבר חצי שנה שהיא רק מסתובבת לי בראש ומשגעת
אותי. רוצה אותי, לא רוצה אותי. "כשתחליטי תודיעי לי"  אני
אומר לה. "בלי לחץ." אז היא אומרת שהיא רוצה, שהיא אוהבת אותי.
אבל כבר הפסקתי להאמין, כי עוד שבוע היא תנתק את הקשר, אפילו
לא תגיד "לא רוצה", תחכה שאני יבין לבד. אני מבין ישר, אני כבר
מיומן. אבל זה זמני, היא תחזיר את הקשר אחרי משהו כמו שבועיים
ואני כמו אדיוט לא יגיד לה כלום כדי לא לקלקל, כי אולי הפעם
הקשר יצליח. אני אוהב אותה, היא החיים שלי. אז עכשיו נשארו לי
שניים, כל פעם שהייתה מנתקת קשר, הייתה אוכלת לי תאים במוח.
אבל היא הפסיקה כי עם פחות משני תאים אי אפשר לחיות, שאלתי
רופא. אז בינתיים היא מסתובבת בין שניהם, לא מדברת, לא צוחקת,
ולא אוכלת כי נגמר האוכל שם בפנים. אבל אני עדיין מרגיש אותה,
והיא ממשיכה לשגע אותי.
גם היא משתגעת בפנים, מחוסר אוכל. היא כל כך רעבה עד שלא עומדת
בפיתוי.
היא אוכלת את שני התאים האחרונים שנשארו, וטעים לה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 25/2/02 21:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מבט קטן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה