אלוהים נתן לי מתנה לאחר התקופה הקשה שעברתי.
הוא נתן לי אותך, הוא נתן לי יותר מדי.
הוא בטח הרגיש צורך לפצות אותי על כל הסבל שעברתי, אבל ברגע
שהרגשתי שהחיים יפים מדי מכדי להיות אמיתיים..הוא לקח אותך
ממני.
אמרת לי שאתה הולך להצטער על כל מילה שאתה הולך להגיד ושבטח
תאכל את עצמך.
אני דוקא רואה שאתה מסתדר טוב מאוד.
ואולי לא! אולי אתה חושב עליי כמו שאני חושבת עליך, אולי אתה
נזכר ברגעים היפים שלנו יחד ואומר לעצמך שאלו הרגעים ששווים את
הריבים הללו. אולי אתה אוהב להעביר את זמנך הפנוי ולראות
תמונות שלנו יחד ולהיזכר בי ואיך שאני נראית, אלוהים יודע שאני
עושה את זה.
איך אני מדמיינת אותך מנשק אותי ואומר לי:
"אני כ"כ אוהב אותך מלאך שלי".איך אהבתי לשמוע אותך אומר את
זה.
אתה היית מושלם. היית ועודך...
אין כמוך איתן,היית טוב,היית הכי טוב!
ספק אם יהיה עוד אחד שיגיע לקרסולייך. דומה כי אני לא מצליחה
להמשיך הלאה, אני מתהלכת רגיל ולמראית עין אני בסדר.
אני אפילו מצליחה להערים על עצמי ולצאת עם אנשים אחרים, אבל
ההשוואות לא נגמרות..ואני מהר מאוד מוצאת את עצמי משננת:
"לאיתן יש עיניים יותר יפות,איתן מדבר יותר יפה....
אני  אוהבת  את  איתן !
למה איתן לא מבין???
למה הוא קלט רק לפני חודש שאני לא בשבילו?
למה הוא לא הבין את זה ממש בהתחלה? למה הוא נתן לי להיקשר אליו
בצורה הכי חזקה והכי טהורה בעולם?
למה זה כ"כ קשה לי אלוהים?
למה עצוה לי כ"כ?
איתן, למה אתה כ"כ אטום? או שמא אתה עושה את עצמך..
אתה חזק אני יודעת, הוכחת לי זאת לפני חודשיים,לא ידעתי כמה
חזק אתה.
אני רוצה למות! אני רוצה למות ולא להרגיש כך.
לא רוצה צבא, רוצה שקט!
ויש לי חברים אבל גם הם כבים למול אורך המשגע.........
עצוב לי, עצוב לי וכבד לי..הלב שלי שבור לרסיסים,אני עדיין
עסוקה בלאסוף אותם אבל אני לא יודעת אם אצליח לחבר הכל חזרה.
אני לא יודעת מה יהיה הסוף,הדמעות נגמרו (אני חושבת),העיניים
נפוחות,אני בקושי יכולה לראות את הדף.
אני יודעת שלא תראה את המכתב ולכן אני מרשה לעצמי המון דברים
שלא הייתי מעזה לומר לך.
אז רק שתדע שהיית ועודך אהבת חיי.