עומדת שם, נושכת את השפה קצת יותר מדי חזק,
כדי שירד דם.
הדמות הכהה השחורה בצד כבר לא מפריעה לה
אבל היא עדיין מפחדת להיאחז.
ואיך שאני אוהב אותה ואיך שאני מפחד לספר לה את זה.
יודע שהיא תשבר, יודע שברגע שתדע העיניים הנוצצות שלה
והשפתיים הפצועות שלה פשוט ייעלמו.
"לא רוצה לפגוע בך".
אבל היא שמעה את זה יותר מדי פעמים,
כבר לא מאמינה, רואה דברים אחרת.
מחזיקה בלון ירוק אחד שמצאה בדרך מתחת לפנס רחוב, מעל ילדה
קטנה, ששכבה מתה.
"אתה לא צריך לדעת". צריך לדעת! צריך! חייב לדעת!
לא מסוגל להמשיך כשהיא מסתכלת במבט הקפוא הזה שלה,
במבט שסבל, במבט שעוד רגע נשבר,
ואני מפחד להיות זה שישבור אותו.
היא תיקח את עצמה למטה מהר יותר ממה שאני אקח את עצמי.
הצעצועים הורודים שלה מתמלאים באדום מהשפתיים
והעיניים נעצמות.
כבר לא בוכה.