ליבי רן / נמק |
כמו שקודמיך
תשבור את לבי
ככה, בדרך.
לא תרגיש, כי לא אמרתי
אתה עודך בפנים
בועט ומשתולל לעתים
כל מילה שלך - צריבה
קשה כמו חומצה
כל גילוי קטן של תשומת לב -
צעקה מן החוץ אל הפנים
חובטת בלחייך
וחוזרת אל דפנותיי.
איך שוב הסכין אדם
להתיישב בקרביי
מבלי שידע
דוחף יד תועה לגרוני
שולף מתוכו דמעות חמות
ולא יודע.
הרי לא תדע,
הרי אשאר לנצח כזו
מאכלסת בגופי הדואב
נשמות מופלאות
ואוהבת
וכואבת
בצלעות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|