לקרוע לעצמי את הלב בפעם המיליון
להכאיב בכוונה, הכי הרבה שאפשר, כמו שרק אני יכולה
זה כמו לדפוק לעצמך את הראש בקיר הכי חזק שאפשר, רק יותר
כואב
למה?


לפעמים אני חושבת שחסרות לי השיחות איתך
אבל אני יודעת שאתה לא רוצה אותי שם. אני בספק אם אתה בכלל
מתגעגע לפעמים, אם אתה מרגיש שמשהו חסר לך ואם זה משנה לך בכלל
אם אני חיה או מתה, כי אולי עדיף שאמות.
וחוץ מזה אתה בכלל לא יודע איך השתנתי. אני לא חושבת אתה מכיר
אותי עכשיו. אני מזמן לא הילדה השמחה והתמימה שהכרת. זה נראה
כאילו נתתי לך את כל השימחה שהיתה לי וככה גם אתה היית מאושר.
אבל זה עבד לתקופה מאוד מוגבלת, השמחה נגמרה ואני קיבלתי את
הכאב שלך. רק שבניגוד לאושר, לכאב אין סוף.