אני חובשת משקפי שמש פנימיים
וכך, מתוך גבולות מסגרת נימיים
אני כובשת את הארץ בעיניים אלימות
ומיירטת בחשאי בהבנה את הפגימות,
העיוותים והחולשות,
אך זגוגיות משוריינות
מונעות מכם מלהבחין לאן עיניי מכוונות
וכמו
מראה בתוך מראה בתוך מראה בתוך מראה
שקופה,
שנאה מפרה שנאה מפרה שנאה מפרה שנאה
כשופה,
תקופה וזמן קמורים מתוך עדשת משברת
והעולם, נלעג, נצפה דרכה בתאורה אחרת
בדמויותיו ובאורו, כלוא בין כוונות מסגרת,
פורט אמיתותיו לצבע רב. כנות ניגרת--
עיניי, כמנסרה שבורה, שבויות בחוקיות
ובפזרן דמעות של יופי מסגירות שבריריות
כשמשקפי, שסיננו קרינת אמת, אך לא שפיות
באטימות אפלוליתם שומרות סודי:
אנושיות. |
