הייתי בתו של הרבי
סמוקה ותמה בלי רבב
איזו מהומה אז חולל בי
מבט של אברך מאוהב
עמדנו כנועים מול אלוה
מתחת חופה והורים
ואז לא חשבנו לתמוה
עשינו כל מה שאומרים

חלפה התקופה.. ניתנו הדינים
ושבנו לכאן בשנית

עמדתי בתור אל המוות
עיני פעורות באימה
חסרת אמונה ודואבת
בנפש וגוף עירומה
נוקשות, אצבעותייך נחו
חולפות על דמעותיי במבוכה
וכל אשר עינייך סחו
מילים של אהבה והבטחה

חלפה התקופה.. ניתנו הדינים
ושבנו לכאן בשלישית

כעת - עת חיה והריני
יושבה מול חלון, צופיה
בתו של הרב כבר אינני
גם לא מול גרדום.. בוכייה
אלי מהיכן שוב תגיע?
כעלם כזה או/ אחר
ומה לי הפעם תציע?
ואיך הסיפור ייגמר?

ושוב תחלוף התקופה..
ושוב יינתנו הדינים
אני כבר מדי עייפה
מכל גלגולי השונים.