רג'ואן היה אומר
אלה, מה יודעים על לחם?
כל אחד כותב לו שיר
אורג דמיונות של שווא
מברך כאילו על הלחם
מדמה לדעת את שירו הפשוט
של הלחם
רג'ואן היה אומר
מי שחושב שהלחם הוא פשוט וידוע
וברור כעוד יום
לא קם מעולם לפני עלות הציפורים
אחרי עכוזו של החמור
לכתת רגליו בצעדים משתרכים
באדמה שאינה שופעת חסדים
לחרוש תלמים שבילים ארוכים של דם
כשברזל באבן מצטלצל
והשדה רחב כים
לך חרוש תלמים בים
והגב בערוב היום
נותן דרישת שלום מכאב
קיים וישנו
התובע את כבודו
מי שיושב אל מכתבה
וביד כה קלה
מכנס מילים לשבחי
פשטותו, ארציותו של הלחם
לא חישב מעולם
מחיר גרגר של חיטה
לא היה אב מעולם
לזרע מרובה כל כך
לא ישב לילות וימים
ליד מיטתו של הגרגר
מחכה שיגדל
שיאריך ימים ובריאות
ויוכל לכל המזיקים
אם אדם ואם הטבע
ולא נשא תפילה, אם לאלוהים
ואם לשדים
שהזרע בחסדי האדמה
יצמיח איכשהו תקווה
פרנסה, ועתיד ממשי
רג'ואן היה אומר
כבר כתבו שהזורעים ברינה...
איזו רינה ואיזה בטיח.
סופו של הלחם
ראשיתו בתחינה
בפחד וכאב
ואין, אין לו שיר פשוט
כי אם אין לחם,יא עמי,
פשוט מאד, נמות.