היום לא דיברנו.
וזה לא שאני רגיל לדבר איתה כל יום, רק בשלושת השבועות
האחרונים, ואנחנו מכירים רק שלושה שבועות.

אני אוהב את ההחלטיות שלה בשיחותינו

- נו, אז לאן הולכים ?
-לים, כמובן.

אז הלכנו לקניון.
יש לה אהבה לאוכל, כל אוכל, כל סוג, בעיקר שוקולד וצ'יפס
ומלאווח ובננות ולכן זה ממש קל לה להזמין במסעדות.

- אני רוצה מילשייק כזה, אבל לא חמוץ וגם עוגה, אבל לא חמוצה
עם שוקולד, לא משנה איזו עוגה. דווקא שוקולד לבן הבאת ?
- למה את אוכלת רק את האמצע של העוגה ?.

אנחנו יושבים זה מול זו, היא מחייכת, יש לה את החיוך הכי מקסים
שבעולם.

- אני ילדה של עצב, ילדה של רצינות.
- אז למה את מחייכת ?
- אתה מצחיק אותי.
- בא לך לטייל בקניון ?

הקניון הוא אחד המקומות האהובים עליה, שם אפשר להעלם בין
אנשים, להיות אלמוני, להבלע בחנויות.

- את מודעת שיש לכם דגים מסביב לקניון ?
- כן, אז מה ?
- אצלינו בצפון האנשים כבר היו עומדים עם חכות ודגים אותם.

היא מחייכת שוב. כל כך כיף לי להצחיק אותה.
משתקעים בחנות ספרים, בינות לספרי הילדים.

- תשב, למה אתה לא לוקח כסא ?
היא מתיישבת על כסא ילדים ואני מסתובב סביבה, מראה לה את כל
הנפלאות בספרי ילדים, איך בייגלה מתפרש כספר כחול, רוצה לגעת
בה - ולא מעז. שני פלשים נזרקים מהמצלמה.
- אתה משוגע, אנחנו באמצע חנות, שלא תעיז לצלם אותי שוב.
- ערסית (אני מסנן בין שיני)
- מה אמרת ?
- אני ? כלום, לא קראתי לך ערסית או משהו כזה.

לו ידעתי שהבעיטות שלה כל כך כואבות, אולי הייתי שותק.

- תחזור בך ! אני לא מדברת איתך עד שאתה חוזר בך !
- טוב, בסדר, את לא ערסית, את לא, רק תשחררי לי את היד מאחורי
הגב.

- אני לא מבין את הקניון שלכם, את מודעת לזה שאין לכם חנות של
כלי זמר ?
- למה אתה צריך חנות כזו בקניון ? אצלינו אנשים שמנגנים לא
מגיעים לקניונים, יש להם חנויות מחוץ לקניונים.
- אבל...מפרט, אני רק צריך מפרט.
- בוא יש לנו חנות של דיסקים אולי להם יש.

- שלום, אני צריך מפרט.
מבט של תדהמה נפרש על המוכר.
- אמרתי לך שאין לנו מפרטים בקניון, איזה מוזר אתה.

בא לי לחבק אותה שוב, בא לי לנשק אותה, לפרוע לה את השיער.
- את מודעת לזה שהשעה כבר 20:00 אני מוכרח לסוע בחזרה
- כבר ? אבל רק הגעת...

עומדים על הגשר שמעל הרכבת

- תזהר שלא תיפול מהגשר
- מצחיק מאוד, אני מתחרט שסיפרתי לך על הפחד גבהים שלי
- בסדר, בסדר, רק אל תיפול לשום מקום.
- גרררר...
- הנה הרכבת שלך.

אני פורש את ידי לחיבוק, היא מחבקת, סוף-סוף, מרגיש אותה לשניה
בזרועותי ויודע שעכשו יש לי על מה לחלום בלילה, עליה, נושק על
לחיה ועולה לרכבת.

והיום, אחרי שלושה שבועות, זה היום הראשון שלא דיברנו.
מתגעגע אליה, אל החיוך, אל השתיקות שלנו בטלפון - כאשר אני
יודע שהיא בצד השני חושבת עלי, כמו שאני חושב עליה, ומתלבטת אם
כדאי לקחת את הסיכון, אם כדאי להתקדם, אם כדאי להפשיר את ליבה
כלפי ולחבק בחזרה, לעשות שינוי קל בגישה כלפי העולם.

היום, לא דיברנו.