דמעה ועוד דמעה
מתנפצות אל הרצפה
מעיניים חשוכות
אל תקוות אבודות.
טיפה ועוד טיפה
זולגות מתוך עיניים
מתמזגות עלי נהר
מתמוססות במים.

אי שם בין עולמות,
יש נהר של דמעות,
אין שם יופי, אין שם צחוק,
רק כאב ועצב עמוק.
אי שם בין הרים
יש נהר של בוכים
הוא היה קיים מאז ומעולם
וימשיך לזרום לעולמים...

בחיים יש רגעים
בהם העצב מתגבר,
הסכר נפרץ,
והרגש משתחרר.
אך אנשים פוחדים לבכות,
פוחדים להתמודד,
כי אם יראו קצת רגש לעולם
החזות של החוזק תתמוגג.


כמו שכל הנחלים
מגיעים בסוף לים,
ככה כל האנשים
מגיעים בסוף לשם,
כי אין אדם שלא בוכה
גם אם רק מבפנים,
ונהר הדמעות ממשיך לו לזרום,
ובשקט, מחכה, לבוכים...