עשיתי לי חג ביום ראשון שעבר, לקחתי חלון וינשוף ועכבר.
נסענו ליער המשולש בשמיים, נתקענו בפקק ולקח שעתיים.
לקחנו טרמפיסט שחיכה לשעון, זרקנו אותו בסיבוב הראשון.
הוא השאיר לנו שלט נפלא, שהביא מברמודה ויש בו קללה.
החלון אז הקיא נשמתו ונפחה, אז פתח את עצמו לרווחה ושלחה.
הימים ללילות צהובים אז הפכו, השחר עלה, הכוכבים גיחכו.
מצאנו ת'צימר יבש ורטוב, במקום די נידח ויפה וחשוב.
הינשוף אז ניתלה לו הפוך על המים, העכבר התרומם ונסק לשמיים.
ואני נשארתי לבד עם אני. והלכנו מכות די בטון לוחמני.
התעוררתי לקול שעון מעורר. שהזכיר שללכת זה פחות או יותר.