על מדף נחמד בתוך אקווריום עגול וצבעוני, חי לו דג זהב קטן
ומבלה את ימיו בשחייה נמרצת סחור, סחור ובין העשבים הירוקים
והטריים וכמובן, בעוד שהם לא יודעים על כך בכלל, מביט ובולש
אחר חייהם. כל תחילת יום, כשכולם נעלמים לעיסוקיהם, פותח
שולחן, קלסרים ואוחז בעט הסגולה שלו, ומתחיל לערוך את רישומיו.
"יום א' הרביעי בפברואר - העלמה עזבה את הדירה בטריקת דלת,
אחרי מריבה רועשת עם העלם. הוא נכנס לחדר העבודה והוציא שוב את
האקדח ומלמל בין שפתיו שהפעם הוא יעשה את זה." הוא הניח לרגע
את העט ומחה דמעה רכה שהחלה מבלי אזהרה לזחול כלפי מטה. הוא
סגר את הקלסר הגדול והסתיר אותו במקום הקבוע, ולאחר מכן המשיך
במנהג השחייה המתבקש כל כך.
"יום ד' שביעי בפברואר - הזוג הצעיר התווכח זמן רב על דבר מה
ושיעולים כבדים נשמעו, כנראה שהוא עוד מהסס אם לעשות או לא."
הוא שחה במרץ, יותר מתמיד. ידע שבקרוב יהיה עד למשהו לא מוסרי
בהחלט ולא עצם עין כבר כמה לילות מפחד העתיד לבוא.
"יום ב' שניים עשר בפברואר - הזוג ישב בסלון והשתעל והתווכח
זמן רב מידי. לפתע נשמע צרור יריות צורם ולאחר מכן שקט."
הוא זרק את חפציו הצידה במהרה, וקפץ החוצה מן האקווריום. הוא
מצא את עצמו רץ אחוז אמוק ברחובות העיר במטרה להזעיק עזרה, אך
כולם ברחו ממנו בהיסטריה. הוא המשיך להתרוצץ שעות רבות עד שסוף
סוף מצא תחנת משטרה. הוא הקפיץ שתי ניידות בחזרה לדירה הקטנה
וכשהשוטרים פרצו את הדלת, הכל פתאום נראה בסדר גמור. העלם
והעלמה ישבו בסלון, נראים מרוצים למדיי, בעוד שהחלון בסלון היה
פתוח לרווחה והצד בתריסים היה מחורר, והכל כדי לפתוח את החלון.
השוטרים ליטפו את ראשו של הדג, החזירו אותו בחזרה לאקווריום
ומאז הוא רק שוחה במעגלים כמו שנתבקש מאז ומתמיד.