בלילה שהיא עזבה הוא התחיל לרשום את כל המגרעות שלה, היה זה
נסיון לתעד את הפרידה העלובה הזאת.
מילותיה של תמר עוד הידהדו באוזניו והוא עוד אפילו לא הגיעה
למצב בו הוא שואל למה.

הוא פשוט ישב בחדר שלה שהיה מלא עדיין חפצים שאומרים 'תמר',
וריח של  'תמר' היה ספוג בחדר.
הוא ישב על כורסאת הקש שלה, אותה כורסה שהיא קנתה ממש יום אחרי
שעברו לדירה בתל-אביב.
הוא גיחח לעצמו שנזכר בפרנויה שלה סביב קניית הכורסא, נזכר איך
ברגע שנכנסו אל הדירה בפעם הראשונה היא אמרה לו שבחדר שלה תהיה
כורסאת קש, ואיך מהרגע שעברו לשם הכול סבב סביב הכורסא ועוד
לפני שקנו מזרונים לישון עליהם ניצבה בחדרה כורסאת הקש.

ככה הוא ישב לו בחדרה על הכורסא שלה מגחח לו ומעלה זכרונות מן
העבר עליהם.
עד שנזכר שהוא בעצם אמור להיות עצוב כי היא עזבה.
אולי בעצם עצוב מאוד, כי יותר היא לא תהיה איתו.
ואז הוא החליט שבעצם הוא אמור להיות אפילו יותר עצוב ממאוד,
אפילו מותר לו לבכות, מה שאסור לו לעשות זה להשתגע, כמו אז
כשנורה עזבה.
כשהוא קרע את תמונת הבד שהיא עבדה עליה חודשים רבים, ואז
כשחזרה לקחת את חפציה וראתה את שאריות הבד מיצירת הפאר שלה
תלויות על הקיר צעקה עליו, "מטורף! איך לעזאזל התאהבתי בך?!
חיה!!", ויצאה במהירות.
החיוך השועלי שנהתנוסס על פניו נמוג במהירות.
ימים רבים הוא שכב לו בחדרה הריק, עם הדלת נעולה.
לא אכל, לא שתה, לא התקלח, לא התקשר לאמא, לא האכיל את דשקה.
רק מידי פעם הקיא מרוב דכאון, בכל החדר של נורה הופץ סירחון,
הריח של נורה טבע בתוך ריח הצחנה של הקיא והצואה של דשקה שהחלה
לשלשל מרוב רעב.
ככה הוא שכב לו שבוע בחדר של נורה עד שגידי מצא אותו שם ואישפז
אותו בבית חולים.
כשהוא חזר לדירה לא היה זכר לנורה, אמא סיפרה לו שהתארסה לאיזה
אומן ערבי מיפו.

ואז הוא נזכר איך תמר נכנסה אל חייו, ואיך שמיד כשנפגשו הוא
ידע שהוא רוצה אותה, ואיך שהוא אהב אותה וחלם אותה וחייו סבבו
רק אותה.
עז שנמאס לה, ועכשיו היא זרקה אותו כי הוא משעמם.

בשביל נורה הוא היה תוסס מידי ובשביל תמר משעמם.

כשלקח את העט לידיו ורשם את כל מגרעות תמר הבין שאין לו מה
לרשום.
תמר היתה מושלמת, יפה, חכמה, מוכשרת, היא גם היתה אמיתית
ואוהבת ובישלה טוב, ואהבה ילדים, ונישקה טוב ואפילו אמא אהבה
אותה וגם דשקה אישרה.
המיגרעה היחידה שהיתה בתמר היתה שהיא לא אהבה אותו יותר, וזה
מה שהוא רשם על הדף.

באותו לילה הוא ישן במיטה שלו, בחדר שלו. אפילו לחדר שלו היה
ריח של 'תמר', אז הוא ביקש מהחפצים ומתמר לישון כדי שיפסיקו
להזכיר לו אתה.
הוא נרדם מאוחר בלילה וחלם חלום של 'תמר', וכל מה שהיה בחלום
היה 'תמר'.
הוא ראה אותה יושבת על שפת הים בתחרות בניית הארמונות בחול
שאמורה להיות בעוד שבועיים, ובחתונה של גידי בעוד יומיים, ותמר
בקורס באוניברסיטה שנסגר כי רק 3 אנשים ביקשו להרשם, ותמר
יושבת בסלון בשיבעה של סבתא שעוד לא ניפטרה.
וככה הוא חלם אותה ובכל חלום שביקש היא היתה.
הוא התפלל כבר שיגיע הבוקר והוא יקום ויכין קפה כמו שתמר היתה
מכינה לו כל בוקר ויקח מהדלת את העיתון שתמר עשתה לו מנוי,
ויתקשר לבוס ויגיד שהוא לא בא לעבודה שתמר סידרה לו.

ואז בבוקר הוא התעורר כשקרן אור חדרה אל תוך ריסיו ואמרה לו
לקום, כמו שתמר היתה אומרת לו יום-יום.
והוא באמת עשה את כל מה שתכנן לעשות והכול היה כל כך מוזר בלי
תמר, ובפעם הראשונה בחייו הוא באמת היה עסוק, ועשה המון דברים
שתמיד תמר עשתה. עד שניגמר לו מה לעשות והוא לא הבין איך לתמר
תמיד היה מה לעשות אפילו לא היה לה זמן בשבילו מרוב שהיא היתה
עסוקה.
והוא חזר אל החדר שלה וישב וחשב וחשב וחשב והדבר היחיד שהוא
באמת חשב עליו היה תמר אז הוא פשוט ישב וחשב רק עליה ועדיין לא
שאל את עצמו למה.

ב-12 בצהריים, הסתובב המנעול ותמר נכנסה אל הדירה, היא מצאה
אותו בחדרה, בוהה באדישות בתקרה, הוא התבונן אליה ואל התיקרה
ושוב אליה ואל התיקרה, ותמר ביקשה מימנו לצאת מהחדר כי היא
רוצה לארוז, והוא יצא מבלי להגיד לה מילה.
והוא ישב לו בחדר מקשיב לצעדיה, לנקישות העקב על ריצפת הפרקט,
לאריזת החפצים, להזזת הכורסא ואז היא נעצרה, הוא שמע רעשים של
דף זז ואת תמר מתיישבת על הכורסא שלה.
הוא הלך להכין לו קפה לא מסתכל אליה בכלל, לא בודק מה היא עושה
כי הוא פשוט פחד מהעזיבה שלה.

אחרי רבע שעה תמר נעמדה בדלת המטבח עם הדף שכתב אמש, העיניים
שלה היו אדומות מדמעות.
היא סיפרה לו כמה שהיא אוהבת וכמה זה קשה לה, ושהיא מרגישה שזה
לא מתקדם לשום מקום ושהוא לא עושה כלום עם עצמו חוץ מלהטיס
טיסנים ולבנות ארמונות פאר בחול על שפת הים ושאם הוא אוהב אותה
ורוצה שתשאר הוא צריך לשנות דברים בחייו ולעשות משהו, והוא
עשה...

חודש אחרי, התחיל סימסטר חורף באונברסיטה, הוא נשלח ללמוד
פרסום מקצוע שתמר אמרה שמביא הרבה כסף.
הוא שקד על לימודיו והשקיע את כולו כדי להוציא ציונים גבוהים,
כדי שתמר תהיה מרוצה.
למרות זאת לא שכח את תמר לרגע והשקיע זה את כולו.
4 שנים למד, הכול בשבילה, והיא היתה מאושרת גם אמא היתה מאושר
וגם הוא חשב שהוא מאושר.
חודשיים לפני סיום הלימודים הם התארסו, הם החלו לתכנן חתונה
מעודנת על חוף הים, כמו שתמר תמיד חלמה.
הוא סיים את הקורס בהצטיינות לשבח וקיבל עבודה במשרד פרסום
יוקרתי, הוא שמח על העבודה ועל סיום הלימודים וחשב שעכשיו טוב
לו.

הוא ותמר התחתנו חתונה מפוארת, כל המי ומי ביקרו בחתונתם ותמר
סיפרה לו שהוא מביא אושר לחייה.
11 חודשים אחרי נולדה להם בת, תמר קראה לה 'אופק', כמו שתמיד
חלמה לקרוא לבת שלה.
הוא עבד קשה מאוד במשרד והתקדם בדרגות במשרד.
בבית תפקד כבעל ואבא אוהב וכל מה שתמר תמיר רצתה בחייה.
בכסף שקיבל מהעבודה קנה לאופק בגדים כמו שתמר רצתה, בגדים
בשבילו שתמר בחרה.

הם עברו לדירה בקומה 64 בבניין יוקרתי בבורסת רמת-גן ורריהטו
כמו שתמר אהבה.
במישרד שלו בבית ניצבה כורסאת קש שתמר בחרה.
כל יום הוא חזר הביתה עם מתנה לתמר ולקח אותה לכל מיני מקומות
בעולם שחלמה לבקר בהם.

ערב אחד הוא חזר הביתה אל דירה חשוכה, שהדליק את האור וחיפש את
תמר לא ראה אותה, הוא גם חיפש רהיטים ולא מצא, גם את אופק הוא
לא מצא, וגם כורסאת הקש מהמשרד נעלמה.
רק השולחן במטבח ניצב במקומו ועילו מכתב עם כתב ידה של תמר.
היא סיפרה לו שנמאס לה ושהוא לא עושה כלום, ושהוא משעמם אותה
ושהיא עוזבת עם אופק ולא יחפש אחריה.

באותו ערב בפעם הראשונה הוא בכה.
הוא רצה לשתות משקה חריף אבל תמר לקחה את בר המשקאות.
ואז מתוך יאוש הוא החליט שאין טעם לחייו, רץ אל המגירה זב תמר
שמה את האקדח אבל המגירה לא היתה וגם לא האקדח.
אפילו טלפון לצלצל לגידי לא היה.

ואז ברגע של חולה הוא פתח את החלון בדירה של  'תמר' בקומה 64,
בבניין הכי יוקרתי בבורסה ברמת גן, הוציא את שתי רגליו וקפץ,
יותר לא כאב לו.