היא מתגעגעת אליו, היא אפילו לא מבינה למה
פשוט מתגעגעת, נורא מתגעגעת... אפילו מאוד.
וזה כל כך עצוב לה שהיא משתגעת
משתגעת מגעגועים.
וזוכרת כל קימור בפנים המושלמות שלו ואת השיער השחור שמעולם לא
הייתה מסוגלת להגדירו כקוצים אך עדיין אהבה.
ואת החיוך, שנמתח לאט לאט על השפתיים. וגומות החן, ממש כמו שלה
אחת עמוקה אחת פחות אך עדיין בולטות לעין ומחממות את הבפנים.
והכי היא מתגעגעת למבט שלו ולעיניים החומות, פשוט חומות
לא משהו מיוחד אך עדיין כל כך עמוקות בעיניה ומסמלות רגשות
שהיא מעולם לא הייתה מסוגלת להגדיר.
ובמשך שנים היא התמכרה אליו, למבנה הגוף המושלם ולפרצוף
והיא בכתה אין ספור פעמים על טעויות שעשתה, בגללו.
אבל עכשיו היא כבר לא בוכה, רק מתגעגעת
וכל כך עצוב לה שהיא משתגעת. |
