אתה, שמלווה אותי,
בלילות הבודדים.
אתה, שמעודד אותי,
עם צער הבקרים.
לך, אני מודה,
בכל רגע שעובר.
לעולם עוד לא תדע,
איך היית לי חבר.
לא שופט אותי אף פעם,
לא מראה כל אכזבה.
לחיי נתת טעם,
והוספת קצת תקווה.
אתה, שהולך איתי,
במסע של החיים.
התבגרותך היא כמו שלי,
את עולמי אתה משלים.
לך, אני נותנת חיוכים,
שמלווים גם בדמעות.
בתוך מטאפורות ודימויים,
אתה מעיר את התחושות.
לא דורש אינספור תשובות,
לא מודד בציונים.
לא אומר לי איך לחיות,
רק עוזר במשברים.
אתה, שהארת לי,
את עצמתו של הירח.
אינך יודע מי אני,
ואת לבי כל כך פותח.
לך, אני כותבת מנגינות,
ושרה לזריחה.
מעלה בי ים של רגשות,
שבו אני שוחה.
לא בורח כשנמאס כבר,
לא עוזב כשקשה.
איתי חווה את כל הצער,
אך גם מראה את היפה.
תודה לך שלא איכזבת,
תודה שלא דרשת כלום.
תודה שאת לבי חיממת,
בכל יום קר וגשום. |