האש בוערת באח. הלהבה מחליפה צבעים מצהוב לאדום, מאדום לכחול
ובחזרה מכחול לצהוב.
על האח מונחים 2 נרות בצבעים אדום ושחור. שניהם בוערים עם להבה
חלשה שלפעמים מתחזקת אך מחזירה את עצמה למקומה התמידי במהירות.

בין שני הנרות מונחת מפת תחרה עגולה קטנה. על המפה יש קישוטים
בצורות שונות. להבת הנרות משתקפת במפה הלבנה. הצל משחק בה.
מעל האח תלוייה תמונה של זקן. פני הזקן מכוסות בזקן ארוך
מעגלי. שפמו ארוך ופונה מטה בקצוות. פניו פונות קדימה ועיניו
מסתכלות עלייך מכל כיוון.
ליד האח תלוייה חרב ארוכה בנדן שחור.
הלהב החדה מבזיקה אף מבעד לנדן.

על הספה ממול יושב אדם.
הוא מסתכל ישר בלי להזיז את מבטו. מרוכז כולו בלהבת האח שמשנה
את צורותיה בכל שנייה העוברת מחייו של אותו אדם.
הוא לבוש באפודה אפורה ובמכנס שחור ארוך.
שערו הלא מסופר זמן רב גולש על כתפיו ומלפנים מכסה את עיניו אך
מרוב ריכוז הוא מתעלם מכך.
נשמעת דפיקה בדלת.
האיש יודע שבחוץ מחכה לו מוות.
המוות שבחוץ החליט לבדוק את דרכי האנוש ולכן דפק בדלת ולא נכנס
בלי הזמנה. עצמותיו המתפוררות לא הרשו לו להכנס לבית האיש בכל
דרך מעניינת יותר ולכן הוא בחר את שעשה.
סוסו חיכה לו באחורית הבית. לא היה צורך בקשירתו מכיוון שהסוס
היה מאומן היטב.
מוות חיכה בסבלנות לפתיחת הדלת
האיש מבפנים לא מיהר לפתחה אלה סחב את עצמותיו העייפות מהחיים
על עבר הדלת באיטיות הרבה ביותר שיכל.
לבסוף מוות שמע את צליל הדלת שנפתחת ונכנס פנימה.
הוא נכנס פנימה אל אף שלא שמע את רשות האיש.
"אתה צריך להתלוות אליי. חייך אוזלים." אמר מוות בקולו הנעים
והמפתיע למראו.
"אני יודע. אני בא" אמר האיש למוות בקול צרוד ונמוך אך נחוש
בדעתו ומלא ביטחון עצמי.
מוות הוציא מכיסו שעון חול קטן מוזהב והראה לאיש את פתיתי החול
המעטים שנשארו בחלק העליון.
מוות לקח את ידו של האיש וצעד איתו באיטיות אל מחוץ לבקתה.
הוא הוביל אותו אל סוסו והושיבו מאחוריו.
הסוס צהל והאיש תפס בחוזקה ברעמתו השחורה כמו המוות עצמו.
מוות התיישב והם יצאו לדרך.
הסוס התרומם על רגליו האחוריות, רקע מספר פעמים ודהר אל עבר
השמש העולה לאיטה.
הם יצאו אל הלא נודע.
אל המקום שאף איש לא חזר ממנו בחיים.
אך האם זה רע? האם הלא נודע שממנו חוששים כה רבות הוא לא הגן
עדן שעליו חולמים?
האי שם קרוב יותר מהמצופה.
האי שם בלבבותינו.
המוות הוא כל אחד ואחד ממכם.
המוות הוא אתם עצמכם.