לכל מקום אליו אביט, שם תהיי,
בתחתית ארוני, במגירותיי,
במוחי - ולא אבחין בך.
אך אמש, כשנכנסת
לחדרי ואמרת לי דבר מה,
בבת אחת לאחר שנים רבות הבנתי,
כי את כאן, ובלי שנתתי דעתי למילותייך
הבטתי בך בתהייה.
את ההבא מלמלתי בשקט לעצמי:
"התרגלתי אליה, כמו אל אויר.
היא זו אשר מנשימה אותי."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|