מביטה בו מנגן, כל כך אוהבת אותו.
מרגישה כל כך קרובה אליו במוסיקה שלו, ועם זאת כל כך רחוקה.  
זו לא הפעם הראשונה שאני מרגישה ככה איתו, בסיטואציה הזאת.
הגדולה שלו גורמת לי להרגיש קטנה, הרבה יותר קטנה ממה שאני גם
כך.
כל כך רוצה לנגוע בפניו, אבל הוא אי שם, באקסטזת-מוסיקה
מטורפת, שולט בקצב, בקצב פעימות הלב שלי.    פה סינקופה, שם
סינקופה, אחת יותר, אחת פחות, למי אכפת בכלל!?   ממשיך לנגן.
מביטה בו מנגן, כל כך אוהבת אותו, והוא שלי, כולו שלי.    וטוב
לי עכשיו.