"בוקר טוב אהובתי הקסומה," אני לוחש לה.

מלאך יפהפה, ברק בעיניה המדהימות, מביטה אלי באהבה שלא ידעתי
שתיתכן. ידה - מושלמת כמו עיניה, כמו מחשבתה, כמו שערה, כמו
נשמתה - מונחת על עורפי בקלילות נעימה, מפנקת, מערבלת חושים,
מטשטשת. מבטה חודר, ביישני, חוצה עולמות, מלטף. נשימתה שטחית,
נחבאת, כמעט מתנצלת, שקטה. שפתיה רכות, לוחשות באזני מילות
אהבה, אצבעותיה נוגעות-לא-נוגעות בצווארי, רוחה מתמזגת ברוחי,
ליבה פועם בתוכי, עיני נעצמות, מוחי מסרב להאמין, חיוך כובש את
שפתי, רעד עובר בגופי, ליבי מחסיר פעימה, מחסיר שתיים, שלוש.
כבול בשלשלאות של נירונה, נטול שאיפה לשינוי, נסיון נואש
להקפיא את הזמן.
כישלון.

נאבק להקים את עצמי מהמיטה. גופי מתרומם ויוצא אל קור הבוקר.
נשמתי עוד מכורבלת איתה מתחת לשמיכה, מסרבת להתנתק.
מוטב כך.

"כמה מדהים לקום איתך בבוקר."

(לליאור,  אהובתי האחת והיחידה)