החיים, סופם זמן רב לפני המוות.
ההבנה היא בעצם הממיתה את הנפש.
וכולנו חלולים!
הם שחייהם תמו בטרם נולדו
והם שיהיו לנצח, המחפשים עד יום אחרון
תכלית.
וכשמתה הנפש גוועים כל האורות
התקוות נמסות למרירות אינסופית.
הם, הכבים, כמו אדם וחווה בגן העדן, לעד יבקשו להם תמימות
אבודה.
להם, ימתק טעם המוות;
המשחרר מעול חיים ללא חיים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.