זה קרה ערב בהיר אחד בו ילדה מסויימת שאני לא אנקוב בשמה
החליטה לעזור לאמא שלה, היא ידעה ששום דבר טוב לא יצא מזה,
אחרי הכל, הילדה, כמו שאר הילדים בימינו הייתה חומרנית וחיפשה
כל דרך אפשרית לספק את יצריה הגועשים.
היה לה ברור שיצרים אלו לא יסופקו מעזרה לאמא שלה.
אמה היקרה הביאה לה רשימת מטלות והיא החלה למלא אחריהן
בצייתנות-היא שטפה את הבית, עשתה כביסה ואפילו הלכה למכולת
בזמן שאמה ישבה עם הרגליים למעלה הרגישה כמו מלכה.
הילדה התמימה באה למאמא שלה לאחר מילוי כל המטלות אז מה הכלבה
הזקנה אומרת לה? כן, אני אפילו אספר לכם מה היא אמרה...היא
אמרה לה לקחת את המצרכים לבית גיסתה (כן, אני יודעת הפתעתי
אתכם). מכיוון והיה קריר בחוץ האם אמרה לילדתה הזכה לשים
שכמיה, ולא היא לא שמה אחת אדומה, היא שמה שכמיה פסיכודלית
כיאה לילדה מודרנית.
כמובן שילדתינו לא תלך דרך רחוב מואר, היא עשתה קיצור דרך
והלכה דרך סימטה חשוכה בעודה מפזמת לעצמה שיר "אדון אוגר היה
סוחר לכל הכפר היה מוכר- הפיל מפיל, החתול מסטול והארנב נגנב
וכו'" כך היא העבירה את זמנה בדילוגים עליזים עד שלפתע מעדה
ומולה עמד שאול הנרקומן ששאל אותה אם היא רוצה להעביר את זמנה
בבילוי נעים איתו, ילדתינו הלא מסופקת הסכימה-מה אכפת לה? שאול
נראה טוב והייתה לו קססה גדולה ויפה שקרצה לה.
אז ילדתינו החומרנית התיישבה לשאכטה עם שאול והניחה את המצרכים
לצידה, לאחר שילדתינו דפקה את הראש טוב טוב היא קמה להמשיך
בדרכה אך שאול לא הניח לה הוא רצה תגמול עבור השאכטה ומה הוא
עשה? כמובן שהפשיל את מכנסיו וילדתינו הלא מסופקת עשתה כך גם,
הרי מה הייתה מטרתה מלכתחילה? לספק את יצריה הגועשים...
וכך הם סיפקו את יצריהם עד לכלות כוחותיהם.
ילדיתינו המסופקת ארזה את דבריה ופנתה לדרכה הארוכה והמפותלת
עד לבית גיסתה. לשם היא הגיעה הפוכה מהתחת ובאפיסת כוחות וכך
נגמר סיפורינו שמסקנותיו הם:
1. אם ברצונכם למצוא סיפוק לכו בסמטאות חשוכות
2. לעזור לאמא זה מספק...
3. כמו כן פיזום שירים זה אפקטיבי:)