- לינוצ'קה, אולי לא תחני כאן?
- אימא, נווווו! אולי די כבר, אני נוהגת כבר 5 שנים בעיר הזאת,
אני יודעת מה אני עושה!
- טוב, איך שאת רוצה.

זה מה שאני צריכה ליומולדתי ה -30, את אימא שלי - נינה
נמסוביץ'...  גננת בת 56. גננות לא יוצאות לפנסיה מוקדמת?  גם
ככה אני מאחרת לפגישה.

- טוב, אני לא ממש רעבה - אז נשתה איזה קפה, נזמין עוגה בלי
נרות ואני אקפיץ אותך לתחנה, כי אני ממש ממהרת
- מה את כל כך ממהרת? את לא יכולה להקדיש לאימא שלך יותר משעה?
אני לא מבינה איך חינכתי אותך ככה. אף אחד מהאחים שלך לא יצא
כזה. ידעתי, מאז שאבא נפטר, שאני לא אצליח להתמודד אתך לבד...

- מה זה קשור עכשיו? אני כבר בת 30  מה שלא הצלחת לשנות עד
עכשיו - כבר לא תצליחי לשנות יותר, תעזבי אותי.
- או.קיי.


- שלום (חיוך מלבב אל המלצר החייכן עם הסניור)
- שלום לכן בנות, במה אני יכול לעזור לכן היום?
- אולי תיקח את הבת שלי ממני - היא בת 30 היום, ואין לה אף אחד
והיא מוציאה את התסכולים שלה עלי... אימא שלה, כמובן...
- אה... ובכן. הייתי מאוד רוצה לעזור, אבל אני הומו.
- נו - מצוין, אז אתה בדיוק מתאים לי. נעים מאוד - לי. נמאס.
ואתה?
- שמי "תבונה ורגישות"... אימא שלי מאוד הושפעה מהסרט
- לא היה סרט טוב כשאני ילדתי את לי...  וחשבתי ש"חרא" זה לא
יאה לשם משפחה...
- אני מבין. ובכל זאת, תשתו משהו?
- אני רוצה הפוך חזק. אימא?
- אני אשתה תה תפוחים עם קינמון, יש לכם?
- בוודאי. איזה מן העוגות תרצנה?
- אני ארצנה עוגת גבינת פרורים - שמעתי שהיא טובה...
(חיוך ) - אל תאמיני לשמועות. תלכי על הפאן פקאי... מעולה,
פשוווווט מעולה.
- אני אשמח לטעום ממנה, תודה לך (נינה מוקסמת מתנועות ידיו
הנחרצות של המלצר)
- טוב, אין לי זמן לחשוב על זה... בסדר. ותביא גם סוכרזית - כי
נגמר...
- שום בעיה. מייד אשוב. תודה לכן

הוי אלוהים, מאיפה זה בא לי - אני מבינה שאתה מתכנן לי את הכל
ככה שאני אבוא שבורה לחלוטין לפגישה שלנו. כתבת לי - בשלוש
ושלושים (לא "ב 15:30", לא "במחצית השעה אחר שלוש"... שלוש
ושלושים... איך המזכירה שלך סובלת אותך בכלל?) ולא יכולת לבחור
לי אימא קצת יותר אינטלקטואלית? כזאת שתקרא לילדים את ניטשה
למשל? שתקלל כל חיתול שהיא צריכה להחליף במקום לשיר תוך כדי?
ואני צריכה לחיות ככה... כדאי שתהיה לך תשובה טובה באמת.

- תודה רבה לך... אני מניחה שנתראה מתי שהוא, איפה שהוא....
- כן!! החתונה ב 15 ינואר? סגור!
- אני מאחל לכן כל טוב. תבלנה!!

תמות! איזה צ'אנס יש לך בחיים? אתה אפילו לא פונקציונלי בעולם
הזה... אני לפחות אמורה ללדת ילדים. מה המשמעות שלך בחיים?
להינות מזיון בתחת? זה ההיי-לייט שלך? גיב מי א ברק, מילא היית
מעצב אופנה או משהו כזה, אבל גם הומו וגם מלצר? ועוד
בקפולסקי?

- יאללה אימא, תודה. כן כן מזל טוב... בסדר. נתראה בשנה הבאה?
(נשיקה, ו"תפסיקי להיות כזאת קשה" ותתקשרי וביי)


נסעתי כמו משוגעת... הגעתי ב"שלוש עשרים ושבע וארבעים ושתיים
שניות"  - רק שבדו"ח הרפואי   שלי היה כתוב שעת פטירה -
15:27...
ישבת שם. בג'ינס... הופתעתי. חולצת גולף שחורה, שהלמה אותך
להפליא. לא מגולח אבל גם בלי כיפה (אמרת לי אחר-כך שאתה שם
כיפה רק בהלוויות  - זה טוב לכל הדתות... חוץ מהבודהיסטים שאתה
שונא בכל מקרה, אבל הם מביאים פרנסה וקארי...)
נראית לי כבן ארבעים. אמרת שאתה בן 52 ושאלוהימים נראים טוב
יותר לגילם, כמו הנשיאים של ארה"ב... ההנהלה שלכם צועדת עם
הזמן. הולכים עם האופנה - לא נגד, כמו הישראלים למשל...
שחייבים להיות יוצאי צבא כבדים ולדבר עם מבטא קיבוצניקי,עם כרס
ואנגלית של תיכון.

לא בזבזת זמן, מסרת בידי מעטפה חומה. אמרת לי תפתחי אותה אחרי
הקפה, כי זו לא בדיוק תשובה שאני אוכל לעכל ב - 10 דקות. בשלוש
וארבעים שילמת את החשבון ולקחת אותי בידך. נכנסנו לוולבו שלך.
נסענו אלייך הביתה. עלינו במעלית במהירות, לא יכולתי לספור את
הקומות. נפתחה דלת המעלית - ומולי ניצבה דלת זכוכית שחשפה את
ביתך הצנוע במרומי הר תבור. לקחתי נשימה ארוכה, הרגשתי בחיוך
שלך מאחורי גבי כשידך מונחת על כתפי ומובילה אותי בג'נטלמניות
אל עבר הסלון.

וכל אותה העת חשבתי לעצמי - מה כתוב במעטפה?  האם קבעת להיפגש
עמי בעקבות המכתב שכתבתי לך, או שמא שמעת אותי קוראת וגונחת את
שמך בכל פעם שאבר מין זכרי ננעץ בין רגליי המכווצות? כי אז, אם
משמעות החיים האלו הם אורגזמה מכנית, אז היית צריך להגיד לי את
זה קודם. ואולי הייתי נשארת עם אימא שלי עוד חצי שעה. בכל זאת.
לאימא אביונה יש יותר משמעות מאביונה אימהית...
אבל אתה כמובן היית סבור אחרת.

והיית חייב להוכיח לי את זה, בכך שגרמת לי לעונג שהביא אותי
לדמעות.
ולכן, כשפתחתי את המעטפה למחרת בבוקר, כשקמתי - ואתה כבר היית
במשרד -  לא נדהמתי לגלות כי היא ריקה.